You are currently browsing the tag archive for the ‘יוז'י ימאמוטו’ tag.
אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה לא פאטה מורגנה ולא חלום בהקיץ. אחרי בצורת ארוכה שנמשכה 63 שנה, סוף סוף זכיתי לראות במו עיני את האופנה נכנסת למוזיאון בדלת הראשית, כשווה בין שווים. פתאום, כולם מגלים את כוח המשיכה של אופנה במוזיאון, ומה שקרה בעולם הגדול כבר לפני עשרים שנה ויותר, הולך ומתרחש בארצנו הקטנטונת.
הראשון שנתן לאופנה לגיטימציה תרבותית היה מוזיאון העיר תל-אביב, שהכריז על שנת 2012 כשנת האופנה בבית העיר והציג עד כה חמש תערוכות אופנה עכשוויות, בועטות, מתריסות ובעיקר ממחישות את מה שאני אומרת כבר שנים לכל אוזן כרויה בסביבה, שאופנה זה הרבה יותר מגיא פינס וממשטרת האופנה שלו, הרבה יותר מ 'עשרה דברים שאת מוכרחה בארון' ואפילו הרבה יותר מערוץ האופנה הישראלי שעלה לאוויר בקול תרועה, והצליח עד כה רק למחזר את הרכילות הדביקה בביצה המקומית.
סנדרה בקלונד במוזיאון תל-אביב
באביב קסום אחד בפריס, בשנת 1999, ראיתי את אחת מתערוכות האופנה היפות בחיי. התערוכה הוצגה במוזיאון גאליירה, שנבנה כארמון בסוף המאה ה-19. בתערוכה שנקראה בשם "Mariage" (חתונה) הוצגו בגדי כלולות מהמאה ה-16 ועד ימינו, על גבי פודיומים מתעגלים מעץ גלמי, בגבהים שונים. כל הקירות נצבעו שחור וספוטים זעירים זרקו קרן אור יחידה על כל מוצג. בין שמלות הכלולות ההיסטוריות, שולבו מוניטורים שבהם הוצגו קטעי וידיאו מחתונות מפורסמות.
שמלת הכלולות הסרוגה של איב סאן-לורן משנות ה-60 מתוך קטלוג התערוכה Mariage
אתמול בצהריים, בדיוק כשחזרתי מהמספרה עם הפריזורה שמתאימה לשמלה השחורה, שמתאימה לנעליים, שמתאימים לתיק, התברר לי סופית שיוז'י לא יבוא.
ואני כל כך חיכיתי. כל כך ציפיתי. ממש כמו בשיר "מיכאל" של מרים ילן-שטקליס שבו מספרת הילדה המאוכזבת איך חיכתה לו, איך לבשה את השמלה הכי יפה שלה לכבודו ואיך הוא הבטיח פעמיים לבוא אחר הצהריים ובסוף לא בא…
הילדה שבשיר בוכה בגלל שהיא ילדה קטנה. אבל ילדות גדולות לא בוכות בגלל מישהו שלא בא. ילדות גדולות מתלבשות, מתאפרות, שמות חיוך מתאים ויוצאות לדרך.
יוז'י ימאמוטו חותם את שמו בפעם המי יודע כמה: פרפקציוניזם ללא פשרות
לפני שנה בקרתי במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, בתערוכה של יוז'י ימאמוטו. חשבתי שלרגל התערוכה שלו המוצגת עכשיו במוזיאון העיצוב חולון, כדאי להביא בפניכם פוסט שלי מאותה תערוכה שפורסם אז ב-Xnet בבלוג שלי "חליפות העתים". שתי התערוכות של יוז'י שונות זו מזו בכל פרמטר אפשרי. התערוכה בלונדון מתרחקת מכל סממני דרמה ומציגה את הדגמים נטו בתאורה חזקה המאפשרת התבוננות בכל פרט. לעומת זאת, בחולון, מוצגים הדגמים בתוך מיצג שיש בו תנועה ודרמה, והדגמים מוצגים באפלולית למחצה שאינה מאפשרת התעמקות בפרטים. ההבדל המהותי בין שתי התערוכות הוא בכך שבלונדון מוצג ימאמוטו יותר כמעצב-אופנה ואילו בחולון הוא מוצג יותר כאמן.
בתהליך העמדת התערוכות בלונדון ובפריס היה ימאמוטו מעורב אישית וניתן להסיק מכך את מה שכבר ידענו מראש: ימאמוטו אינו מתקבע על דברים ואינו חדל מלנסות דרכי ביטוי חדשות הן בדגמים עצמם, הן בדרך הצגתם והן בקונספט המשמש להם בסיס.
- דגמים של ימאמוטו בכניסה למוזיאון ויקטוריה ואלברט
- לקרוא את המשך הרשומה «
כל אחת מאיתנו שומרת זכרונות של שמלת כלה. אם היא צעירה מאוד היא מפנטזת על שמלת הכלה שתהייה לה, אם היא כבר התחתנה היא זוכרת את שמלת הכלה שהייתה לה ואם היא כבר חיתנה בת או בן – היא חולקת את זכרונות השמלה עם בתה או כלתה. לכל מי שהייתה בסרט הזה , הנה כמה עובדות שכדאי לדעת על שמלת הכלה וגם כמה תמונות של שמלות כלה שאי אפשר לשכוח… לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 