You are currently browsing the tag archive for the ‘גלריה חנקין’ tag.
בימים אלה מלאו חמש שנים למותה של חברתי, ריקי בן-ארי ז"ל. ריקי הייתה אמנית משכמה ומעלה. האיורים שלה עשו לדור שלם, בשנות הששים, קורס למידה מרחוק. פשוט אי אפשר היה להתעלם מהאיורים המקסימים שלה: דמויות דקיקות מעוטרות עיגולים קטנים על הלחיים, עיניים מאופרות בשחור, לפעמים נטולי גבות, שיער מסוגנן במגוון תסרוקות וקו זורם.
מה עולה בדמיונכם כשאני אומרת "שמלה"?
הרומנטיקנים שבינינו אולי יראו בדמיונם את השמלות הלבנות והמרפרפות שלובשות הנימפות בציור "הפרימוורה" , שצויר על ידי סנדרו בוטיצ'לי בשנת 1482 ונחשב עד היום לאחת מהיצירות הפופולאריות ביותר באמנות המערבית.
הפרימוורה של בוטיצ'לי
זהו…אני אחרי. תחושת הקלה ענקית. התערוכה 'דלות זוהרת' נפתחה אתמול באירוע משותף לרגל פתיחת עונת התערוכות בחולון. באו הרבה מבקרים, ברכו, שתו, פטפטו ונהנו. התגובות מעולות. אני מאושרת.
השלט ברחוב חנקין
בעיקרון אני טיפוס מסודר. אני כן… באמת… לגמרי!!! כשהחדר שלי מבולגן אני ממש לא מצליחה לחשוב בצורה מסודרת. זה נכון לפאנג שווי וזה נכון גם לי. כל דבר צריך להיות במקום. רצוי בתיקים שעליהם כתוב מה יש בפנים.
חדר העבודה בצד המסודר
התכשיטים הראשונים שלי היו הרבה יותר קטנים. הרבה פחות נועזים. עיצבתי אותם מתוך מחשבה פרקטית: שיהיו נוחים על הגוף, שלא יהיו כבדים מדי, שלא יהיו בולטים מדי ושישתלבו היטב במסגרת מגמות האופנה העולמית. אבל למרות שכולם אמרו שהם ממש יפים, אני לא הרגשתי מספיק מרוצה. משהו היה חסר.
תכשיט מהסדרה הראשונה: עדיין קטן ומרוסן
כנראה שאני נמשכת לתערוכות שאינן במרכז הקונצנזוס. תערוכות שעוסקות באמנויות נשיות ובחומרים רכים. תערוכות מסוג זה אינן מוצגות במוזיאונים וגם לא תמצאו עליהן פרטים בעיתונות הכתובה או הוירטואלית. אבל אני מאמינה שיש עוד רבים שתערוכות מסוג זה מדברות אליהן. למען אלה אני כותבת פוסט זה.
שנות העשרים
הבלוג של אילה רז 