You are currently browsing the tag archive for the ‘גב' גוטליב’ tag.
במסגרת המחקר שערכתי לתערוכה "הגברת עם החרציות" שאותה אצרתי במוזיאון העיצוב חולון, בפסח לפני שנה, נפגשתי לראשונה עם איורי האופנה הקסומים של לאה כהן, שעיטרו את הקטלוגים של גוטקס בשנות ה-70 וה-80. האיורים המרהיבים האלה הצליחו להפנט אותי ממבט ראשון, כשהפכו תצוגה מסחרית של דגמי אופנה למעשה אמנות. העושר הצבעוני, שאיפיין את הסגנון הבארוקי של גב' גוטליב, וניכר ברבות מעבודותיה, מאפיין כמה מן האיורים האלה, אבל כתב היד הייחודי של המאיירת – נשמר באופן ברור ומובחן. הסגנון של לאה כהן מגוון ומפתיע והוא נע בין איור מינימליסטי, עם מעט מאוד פרטים, בהשראה יפנית, לבין איור בארוקי עתיר צבעוניות ואקספרסיבי. מין חיבור מופלא בין מזרח למערב, בין עושר לצמצום ובין אקספרסיוניזם מתפרץ לבין מינימליזם מרוסן. בכל האיורים הללו בולט האיזון בין כל מרכיבי הקומפוזיציה, שנשמר תמיד באופן מדוייק ומוקפד.
סוף סוף זה קרה. התערוכה 'הגברת עם החרציות' נפתחה למבקרים. אתמול בערב התקיימה פתיחה למוזמנים בלבד והיום התערוכה פתוחה לכל הציבור. הביקורות החיוביות שאני מקבלת על התערוכה שאצרתי מחממים לי את הלב ואני רוצה להודות כאן לכל המברכים והמחמיאים בעיתונות, בפייסבוק, בטלפונים, בסמסים ובמיילים. אני מרגישה שסגרתי מעגל וזאת הרגשה מאוד מתגמלת. אני עדיין עייפה ועדיין מתרגשת, אבל כבר יכולה לעשות וי ולהמשיך קדימה.
דגמים מקולקציית צ'ארדש
התערוכה ׳הגברת עם החרציות׳ הולכת ולובשת צורה. הקונספט הופך למציאות. הרעיונות הופכים לעובדות. שלב בניית התערוכה הוא השלב שאני אוהבת במיוחד. פועלים על סולמות. מלבישות בכפפות לבנות. אנשים בתנועה מתמדת. מדביקים. מחברים. מעמידים. אפשר לחוש הרבה אנרגיות חיוביות באוויר.
בובות התצוגה כבר לבושות ועומדות במקומן ודו שיח ויזואלי מתחיל להתרקם בין המוצגים. כבר אין אפשרות לשנות. רק 'פיין טיונינג' אחרון: לאיזה כיוון להעמיד את הבובה, איזה דגם יהיה במרכז ואיזה בצד, מה יותר גבוה ומה יותר נמוך. קודם ספרתי את החודשים עד לתערוכה. אחר כך את השבועות ועכשיו אני יכולה כבר לספור את הימים. עוד מעט אפשר יהיה לספור את השעות והספירה לאחור תתחיל.
מכוונים אורות
17.11.2012 – הלחץ בשיאו. אני צריכה להגיש השבוע הצעה מפורטת לתערוכה. אני לא מרימה את הראש מהמקלדת. מרגישה כאילו מרכזיית מתח גבוה התיישבה לי במוח, והיא שולחת לשם זמזום בלתי פוסק. אני מרוכזת כולי בנושא אחד בלבד. לא חושבת על כלום מלבד התערוכה. לא עושה כלום חוץ מלכתוב…
הטלפון מצלצל. סיסי על הקו. הקול שלה רועד. היא מודיעה לי שגב' גוטליב נפטרה. היא עדיין לא יודעת פרטים על מועד ומקום ההלוויה. אני כל כך עצובה. מזל גדול היה לי לפגוש באישה זו ולהכיר מקרוב את יצירתה. עוברות כמה דקות ואיתי יעקב מ'אקסנט' מתקשר. הוא מבקש ממני לומר כמה משפטים על פעלה של גב' גוטליב. אני מנסה כמיטב יכולתי, אבל קשה לי לסכם בכמה משפטים, חיים שלמים של גברת שהשמים היו בשבילה הגבול. איתי שואל על התערוכה במוזיאון העיצוב. הוא כבר שמע על התערוכה למרות שמבחינתי היא עדיין חסויה.
גברת גוטליב ז"ל (1918-2012)
צילום: דן רז
11.10.2012 – פגישה ראשונה של כל השותפים ליצירת התערוכה 'תמונה קבוצתית עם גברת' (שם זמני) ב'גוטקס', אור-יהודה. גלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב, חולון, מציגה את הפרויקט ומודיעה כי התערוכה תתקיים בגלריה התחתונה, הקטנה יותר, של המוזיאון. נקבע לוח זמנים צפוף ביותר, ולפיו אני צריכה להשלים את תהליך האוצרות וכתיבת הטקסטים עד לתאריך 1 בינואר, 2013. יש לי חודשיים וחצי גג להשלים את העבודה. איך אספיק? האם אקבל עזרה? מה יהיה? יש לי הרבה שאלות וגם כאב ראש נוראי. מרגע זה אין כבר דרך חזרה… כשאני יוצאת מהפגישה אני רואה על שמשת הרכב שלי דו"ח על חניה במקום אסור. אין לי זמן להתעצבן. אני ממהרת הביתה להתחיל במשימה.
גלית גאון ויריב ברנבלום בפגישת הצגת הפרויקט
אתחיל בעובדה טריוויאלית. ירון היה סטודנט שלי בשנקר. זה לא ממש מפתיע בהתחשב בעובדה שביליתי 26 שנה מחיי בהנחיית סטודנטים במגמה לעיצוב אופנה, וכמו שאני אומרת לפעמים על מעצב זה או אחר 'כן, גם אותו לימדתי. כולם היו בני'.
הפוסט על ירון מתגלגל לו על שולחני כבר כמה חודשים ובכל פעם שאני אוטוטו יושבת לכתוב, קורה משהו שהופך את הכתיבה ללא רלבנטית. כך היה גם למחרת 'שבוע האופנה הישראלי' (פארסה ששווה פוסט בפני עצמה) פתאום פרץ מבצע 'עמוד ענן' והפך את הפוסט החדשותי על תצוגת האופנה של ירון מינקובסקי לשלג דאשתקד.
צילום מתצוגת האופנה בתחנה, תל=אביב
אז זהו. אקטואליה או לא. אני כותבת עכשיו ומיד לפני שיתחיל 'עמוד ענן' 2, או 'לבנון' 3 , או גוד נווז וואט, כי זאת היא המציאות של חיינו.
שמלת שיפון קטנה עם מוטיבים של קלפים
היתה לי הזכות להכיר את לאה גוטליב מקרוב בשנת 2004 כשהתבקשתי לאצור תערוכה מיצירותיה בעבור מוזיאון תל-אביב לאמנות. הגעתי לביתה במגדלי דוד בתל-אביב, שלוש פעמים בשבוע, ומיינתי את המוצגים לתערוכה בעזרת סטודנטיות מהמחלקה לעיצוב אופנה ב"שנקר". מדי ערב, הייתי עוזבת את המקום לאחר שמיינתי דגמים, צילמתי, מספרתי ותליתי אותם על מתלה מיוחד ומדי בוקר הייתי מגלה שגב' גוטליב הוסיפה למתלה המיוחד את הדגמים שהוצאו.
ממיינים את החומר אצל גב' גוטליב (2004)
הבלוג של אילה רז 