You are currently browsing the tag archive for the ‘בי"ס הריאלי’ tag.
הגשם האחרון ירד כאן לפני שבועיים ואנחנו כבר באמצע דצמבר.פתאום אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לגשם. הגשם תמיד מחזיר אותי אל הזכרונות של פעם. זכרונות מתוקים מהילדות וזכרונות מרירים-מתוקים מגיל הנעורים. נתון זניח בקורות חיי מגלה שבגיל ארבע- עשרה עברתי מטבריה, עיירת פיתוח מנומנמת, לחיפה, מקום אחר ועיר זרה. במקום החמימות הטבריינית שבה כולם מכירים את כולם, נחתתי על פלנטה אחרת שבה כמעט אף אחד לא הכיר אותי וגם לא טרח במיוחד להכיר.
זכרונות הגשם שלי מגיל ההתבגרות עולים מול עיני כרצף של תמונות רטובות: שנינו תחת מטריה אחת, שיערי הארוך והרטוב נספג באפודת צמר גברית בין זרועות שמחבקות אותי חזק, מטר סוחף באמצע פגישת גישוש רומנטית על ספסל בודד בגן, והתחושה הכל כך מתוקה אחרי שהגעתי הביתה ספוגת מים, הורדתי מהר גרביים, בגדים ולבנים, החלפתי לבגדים יבשים ופריכים ואני יושבת מול הפיירסייד של 'פרידמן' כשבין הידיים ספל גדול של שוקו חם וכל גמיעה צורבת את הגרון ומעלה דמעות בעינים.
פיירסייד על נפט
או-טו-טו מסתיים החופש הגדול והילדים חוזרים לבית הספר. מישהו חושב שחופשה של חודשיים היא קצרה מדי? יש איזו סבתא שמרגישה שעדיין לא מיצתה? איזו אימא שעדיין לא הותשה? אל תענו לי. אני יודעת את התשובה: כוווולם שמחים לחזור לבית הספר!
ההכנות לבית הספר כבר בשלבי סיום. הבגדים מוכנים בארון. הספרים והמחברות ארוזים, ורגע לפני שילדינו החמודים ילבשו את התלבושת האחידה וייצאו למסע הישרדות בן אלפי ק"מ, אני רוצה לספר לכם כאן משהו על תלבושת אחידה מזווית הראיה המיוחדת שלי: קודם כילדה, אחר כך כאימא לילדים ועכשיו כסבתא לנכדים. אתייחס כאן אל השינויים שחלו בתלבושת האחידה לא רק מבחינה אופנתית, אלא גם מבחינה חברתית ואנסה להסביר באמצעותם את השינויים שחלו בחברה הישראלית החל מהימים שאני הייתי ילדה קטנה ועד היום.
בי"ס אליאנס, ירושלים : התלבושת האחידה הזאת היתה נהוגה עד שנות ה- 50
הבלוג של אילה רז 