You are currently browsing the tag archive for the ‘אנטואן דה סנט-אקזופרי’ tag.
כשהייתי קטנה, קראתי בדבקות את שבועון הילדים 'הארץ שלנו'. זה היה בשנות החמישים, הימים היו ימי הצנע, החאקי היה סמל לאומי וכל ישראל היו חברים. ב'הארץ שלנו' היה מדור מעניין שנקרא 'לראות, להביט ולהתבונן'. במדור זה הסבירו לקוראים הצעירים באמצעות תמונות, מה ההבדל בין לראות, לבין להביט או להתבונן. שנים רבות עברו מאז, ואני עדיין מתבוננת בכל דבר, בדיוק כפי שלימדו אותי פעם. ולפעמים תוך כדי התבוננות אני מגלה זווית מפתיעה, קונוטוציה מוזרה, או חיבור בלתי שגרתי, והגילוי הבלתי צפוי הזה תמיד מפתיע ומשמח אותי מאוד.
הארץ שלנו שיקף עולם של תמימות ילדותית שעברה מן העולם
השתקפויות. מילה כל כך משומשת. נדושה לעייפה. מה כבר לא העמיסו על גבה? פסיכולוגיה ופילוסופיה, אמנות וספרות, טבע וגם מטפורות מכל הסוגים והמינים. אבל יש בעולמנו גם השתקפויות אחרות. השתקפויות ללא משמעות. ללא מילים גבוהות וללא תיאוריות ניו-אייג'יות. כולה, אני והמצלמה שלי הולכים ביום גשם בין השלוליות. 'להוציא או לא להוציא את המצלמה?' אני מהססת. בסוף הוצאתי. הקלקתי. באתי הביתה והופתעתי ממה שיצא.
אתמול סיפרו לי חברים שהם רוצים לנסוע לאוסטרליה. למה דווקא לאוסטרליה? שאלתי.
יש שם שקיעות מדהימות. הם ענו. השמים באוסטרליה בשעת השקיעה ממש אדומים. אדומים כמו אש. את לא מאמינה. אין דברים כאלה.
היום בשעה 17:05 צילמתי את השקיעה מחלון חדרי. זה לא באוסטרליה. זה בכפר-סבא.
שקיעות הן תמיד עצובות. הן נוגעות בלב .
יש שני ספרים בעולם שאני חוזרת אליהם שוב ושוב:
'פו הדב' של א. א. מילן- כדי להשקיט את העצב
ו'הנסיך הקטן' של אנטואן דה סנט. אקזופרי- כדי להתמכר לו.
פו הדב מחפש את הציר הצפוני. הנסיך הקטן מחפש שקיעות.
חשבתי על הנסיך הקטן ועל היום שבו ראה 43 שקיעות. אני ראיתי רק שקיעה אחת.
הנה הציטוט המקסים ובהמשך התמונות שצילמתי. בלי פוטושופ. בלי עריכה.
הו נסיך קטן! מעט מעט למדתי את סוד חייך הקטנים והעצובים. במשך זמן רב תענוגך היחיד היה ההנאה השקטה שבהתבוננות בשקיעת השמש. למדתי פרט חדש זה בבוקרו של היום הרביעי, כאשר אמרת לי:
הבלוג של אילה רז 