You are currently browsing the tag archive for the ‘איב סאן לורן’ tag.
בשנת 1964 הגעתי לפריס, לראשונה בחיי, בטיול סטודנטים מאורגן של איסת"א. חזיתות הבתים בעיר היו מכוסות עדיין פיח אפור. קרונות המטרו הישן שקשקו וחרקו. היונים האפורות ליקטו פירורי לחם בכיכרות העיר, והפריסאים שאך זה התאוששו מטראומת המלחמה באלג'יר- העריצו את הגנרל דה-גול. בתי הכולבו המהודרים גאלרי לפאייט ואו פרינטאן (Galleries Lafayettes, Au Printemps) אפפו אותי בכניסתי בענני בושם, ובפתחן של המסעדות הקטנות הוצב לוח עץ שחור שעליו נרשמה בגיר לבן 'ארוחת היום' (Plat du jour).
לוח עץ בכניסה למסעדה, 2012. כמו פעם
צילום: אילה רז, 2012
מי שלא ידע לדבר צרפתית בשנות הששים, התהלך בפריס כאילם. הגברים הצרפתים השרמנטיים עם השפם הקטן והמטופח, והנשים הקוקטיות עם המטפחת הקשורה לצוואר ברישול מסוגנן, לא עשו שום מאמץ לדבר אנגלית עם זרים, והשתדלו לתת לך את ההרגשה שאם אינך יודע צרפתית- אינך בן תרבות! לכן הוצאתי מנבכי הזיכרון את הצרפתית החלודה שלי ולמרבה הפלא, כעבור יומיים כבר הצלחתי לתקשר בצרפתית.
שבוע שלם התהלכתי מוקסמת ומהופנטת בשדרות הרחבות והמטופחות ובסמטאות הישנות והצרות. בלעתי בעיני את חלונות הראווה המרהיבים, טיפסתי על כל מונומנט היסטורי, אכלתי ארוחות פשוטות וטעימות ושתיתי יין אדום (vin rouge).
מראה פריס מקומה עליונה במוזיאון פומפידו
צילום: יעקב רוט
פריס של שנת 1964 הייתה בדיוק אותה פריס שאותה זכרו לטוב אינגריד ברגמן והמפרי בוגרט בסרט 'קזבלנקה' (1942) זאת הייתה אותה פריס שעליה שרה נעמי שמר בגעגוע נוסטלגי את השיר 'העיר באפור'. אז מה הפלא שגם אני נכבשתי בקסמיה? (ראו את הפוסט 'Paris, Mon Amour' ). לקרוא את המשך הרשומה «
באביב קסום אחד בפריס, בשנת 1999, ראיתי את אחת מתערוכות האופנה היפות בחיי. התערוכה הוצגה במוזיאון גאליירה, שנבנה כארמון בסוף המאה ה-19. בתערוכה שנקראה בשם "Mariage" (חתונה) הוצגו בגדי כלולות מהמאה ה-16 ועד ימינו, על גבי פודיומים מתעגלים מעץ גלמי, בגבהים שונים. כל הקירות נצבעו שחור וספוטים זעירים זרקו קרן אור יחידה על כל מוצג. בין שמלות הכלולות ההיסטוריות, שולבו מוניטורים שבהם הוצגו קטעי וידיאו מחתונות מפורסמות.
שמלת הכלולות הסרוגה של איב סאן-לורן משנות ה-60 מתוך קטלוג התערוכה Mariage
תל-אביב. 1963. גדעון אוברזון בן ה-19 הוא הכוכב התורן בשמי האופנה הישראלית והוא מקבל בעיתונות האופנה גם צ'פחות מעודדות וגם סטירות לחי מכאיבות . הוא חזר לא מכבר מפריס, עם דיפלומה של ה"אקול סינדיקאל", המוסד הנחשב שבו למד גם איב סאן לורן.
אוברזון בן ה-19 מודד שמלה על זיוה שמרת, סגנית מיס תבל. העולם הזה, 3.4.63
באותו מקום באותה שנה, אני מתחילה את צעדי הראשונים באופנה, אחרי שסיימתי קורס ל"ציור אופנה" ב"מכונים הישראלים לטכנולוגיה", שם נפגשנו אני ועוד עשרים תלמידים, פעם בשבוע, בחדר מחניק ברחוב בן-יהודה עם המורה מירי שפיר ולמדנו לצייר אופנה על פי כללים נוקשים ומידות מדויקות: לקרוא את המשך הרשומה «
כבר שנים שאני לא מחמיצה שום תערוכת אופנה כשאני בחו"ל , וכמעט תמיד אני נהנית לראות את הדגמים שהיו בשעתם 'הצעקה האחרונה באופנה' כשהם הופכים לחתיכת היסטוריה אנושית שמוצגת במוזיאון. כמה מהתערוכות האלה אני זוכרת במיוחד, לרוב בגלל היכולת של המעצב לצלוח את מבחן הזמן בשלום ולפעמים בזכות הדיספליי היצירתי שהצליח להפוך ערימה של בגדים ישנים לחגיגה של צבעים וחדשנות. בין התערוכות הזכורות לטוב, שאותן יצא לי לראות, אני רוצה לציין את התערוכה של ג'יאני ורסאצ'ה במוזיאון לאמנות מודרנית בברלין (1994), את התערוכה של ג'יורג'יו ארמאני במרחצאות דיוקלטון ברומא (2004), את התערוכה של איב סאן לורן בפטיט פאלה בפריס(2010), ולאחרונה את התערוכה של לואי ויטון/מרק ג'יקובס בפריס.
הדברים שאנשים לקחו איתם במזוודות בסוף המאה ה-19
הבלוג של אילה רז 