You are currently browsing the category archive for the ‘אופנה וסגנון חיים’ category.
איך אומרים בעברית: ?Bad, worse, worst רע, גרוע, מכה? האמת היא שלא ממש משנה איך אומרים את זה בעברית, אבל ההבדל בין רע לבין מכה מורגש באופן ברור מאוד כשזה קורה אצלך בבית.
אקדים ואומר שכל רע הוא יחסי, ממש כמו שכל טוב הוא יחסי, וזאת הקדמה מחוייבת המציאות לסוג כזה של פוסט שעלה על דעתי ממש ברגע זה ואני כבר מעלה אותו על הכתב. לא מדובר כאן בדיני נפשות חלילה וחס, לא במכת טבע, ולא בבעיות בריאות, הכל בסדר תודה לאל חמסה-חמסה-חמסה. אז קחו את זה בפרופורציה. כולה שיפוץ בחדר האמבטיה.
אמנם את המשפט "ביתי הוא מבצרי" לא אני המצאתי, אבל נשבעת לכם שהייתי ממציאה את זה לגמרי לבד, אם אף אחד לא היה מקדים אותי בענין. למה? כי כשאני בבית, אני רוצה להרגיש פרטיות. אני לא רוצה שאף אחד ייכנס אלי מתי שבא לו ולא רוצה שאף אחד יעשה אצלי בבית ככל העולה על רוחו. וזה כולל בעיקר, אנשים שאני לא מכירה…
חדר השינה בזמן השיפוץ
בעוד כמה ימים נדליק נר ראשון של חנוכה ונאכל סופגניות מיני שיאפשרו לנו גם לשמור על הדיאטה וגם לקיים מצווה. אולי גם נשיר "מעוז צור ישועתי" מבלי להבין את המילים שממילא לא הבנו אף פעם ומבלי להיכנס לאווירה הדרמטית שאפיינה את חג החנוכה בימים שאני הייתי ילדה.
היום חנוכה הוא חג משפחתי, אבל בילדותי הוא היה חג לאומי. בימים שלפני קום המדינה, עדיין לא היו לנו יום זיכרון ויום עצמאות – וחג החנוכה מילא את מקומם כחג הגבורה, המלחמה הצודקת והניצחון המוכרח לבוא. חגיגות ענקיות נערכו בבתי הספר והחלק המרכזי שבהן היה המסכת שבה הודגש ניצחון המעטים על הרבים. אנחנו הזדהינו כמובן עם המכבים ושרנו בקול רם את שירו של לוין קיפניס על פי האורטוריה של הנדל:
מכבים אנחנו,
דגלנו רם, נכון,
ביוונים נלחמנו
ולנו הניצחון…
להיות מכבי נחשב אז הרבה יותר מלהיות יווני למרות שכובע הקרטון והשריון המצופים נייר זהב מבריק, של היוונים, היו הרבה יותר מרשימים מהלבוש האקלקטי של המכבים, שכל אמא אילתרה מסדין ישן שהיה בבית. אבל העיקר בחג החנוכה היה האור. כי חנוכה נחשב לחג האור, לא במובן הניו-אייג'י של ימינו, אלא במובן התמים של אז.
באותן שנים רחוקות, כשאני הייתי ילדה, האור של הנרות היה יותר מורגש ויותר מרגש, ואני נשבעת שלא רק הנוסטלגיה מדברת מגרוני. הבתים בישראל של שנות הארבעים היו מוארים תמיד באור עמום, כדי שלא לבזבז חשמל, והאור בנורות הלהט של אז, היה יותר צהוב וחמים. על הרקע הזהוב-עמום הזה אור הנרות נראה זוהר פי כמה ואם אתם זוכרים את האווירה בסרט "חנה ואחיותיה" של וודי אלן – תוכלו לדמיין בקלות את האור ששרר בדירות הקטנות, הצנועות והחמימות של שנות הארבעים והחמישים.
טקסטורה של שלכת
לכל אחד יש חלום על מקום. החלומות שונים זה מזה ממש כמו שהחולמים שונים זה מזה. אחד מפנטז על איי גלפגוס, שם יוכל לראות פינגווינים וכלבי ים ולהרגיש לבד בעולם, אחר מפנטז על העפלה על האוורסט בקור מקפיא רק כדי לראות את הזריחה מעל אחת הפסגות המושלגות ולהוכיח לעצמו שהוא עשה זאת. כמו שכל אדם הוא תבנית נוף מולדתו- כך גם כל חלום הוא תבנית גיל, מצב כלכלי, חינוך ונסיון חיים.
החלומות שלי על מקומות אחרים- הם לא אקזוטיים, לא נועזים ולא מרחיקי לכת. לא כרוכה בהם סכנת חיים ואין בהם בעלי חיים נדירים או דממה מושלגת. החלומות שלי הם אורבניים. ערים סואנות. אנשים זרים. תערוכות מעוררות דמיון וארוחות מעוררות חיך.
חלום אחד כזה התגשם לי השבוע, יותר במקרה מאשר בתיכנון מושכל.
צירוף הנסיבות הביא אותי לגור במשך שלושה ימים בתוך חלום אורבני. מעוצב, יפיפה, מעורר חושים וממוקם בצנטרום של הפיילה.
הכוונה המקורית היתה לערוך ביקור נוסטלגי ברוטרדם, העיר שבה גרנו בתקופת לימודינו במשך חמש שנים. רצינו לגור קרוב ככל האפשר לדירה הצנועה שבה גרנו אז, בסוף שנות הששים ותחילת השבעים, המקום הכי קרוב לדירה ההיא היה ההילטון, המלון שנשקף אז מחלון המטבח שלנו, אבל מכיוון שהמחיר היה בשמיים, חיפשתי אלטרנטיבה והודות לאלוהי האינטרנט, הייתה לי הארה. לגור בדירה שכורה במקום בבית מלון.
נסיון עם דירות שכורות כבר היה לנו ממקומות נחמדים בפריס, ברלין וניו-יורק, אבל לשני לילות? זה פרק זמן קצר מדי שלא תמיד ניתן להשגה.
העקשנות והסקרנות הבלתי אפשריות שלי הביאו את האופציה המסקרנת: דירת סטודיו במרכז רוטרדם, שתי דקות מהבית שבו גרנו פעם, במרכז השוקק של רוטרדם,
הצילומים של הדירה באינטרנט נראו יותר מדי טוב בשביל להיות אמת, ואני כבר צברתי מספיק נסיון בפענוח תמונת חדר שצולמה מזווית מחמיאה במיוחד שכל דמיון במציאות בין הצילום למקור הוא מקרי בהחלט.
אבל הפעם זה נראה שונה: שטח הדירה היה אמור להיות 45 מטר, שאיך שלא תסתכלו על זה- זה מספיק גדול, מטבח מצוייד, והעיקר דירה חדשה לגמרי שזה עתה הושקה. לא רציתי לפתח ציפיות מרחיקות לכת, אבל הייתי סקרנית מאוד.
מה שראינו כשפתחנו את דלת הדירה עלה בהרבה על כל דמיון.
דירה בקומה האחת עשרה, הממוקמת במרכז העיר, כל כך חדשה שעדיין היה באוויר ריח של צבע טרי. מוקפת חלונות שקופים בגובה כל הקיר משלושה צדדים, מעוצבת עד הפרט האחרון שיצא ממגזין עיצוב 2013 והכול מתוצרת Allessi הנחשבת לטופ דיזיין.
השהות בדירה הזאת היתה חוויה שלא תישכח. לראות את השקיעה מהקומה ה-11 יורדת לאט לאט על העיר, לראות את הבוקר עולה בדמדומי השחר המבהירים בהדרגה. חוויה שלא מהעולם הזה, מה עוד שנגד כל הסיכויים גם קבלנו מזג אוויר בהיר שהגדיל את הראות עד קצה האופק.
עכשיו, אתם בטח תרצו לדעת מה המחיר של מקום בגן עדן לשני לילות- נכון? ובכן, גם זה יבוא בהמשך עם הפרטים הרלבנטיים.
ועכשיו ניתן את רשות הדיבור לתמונות…
שוב ברוטרדם. שוב מהלכת בליינבאן, איזור החנויות המודרני שנבנה אחרי מלחמת העולם השניה. שוב מביטה אל הבית שבו גרנו פעם, כשהיינו סטודנטים והורים צעירים לילדה קטנה ולתינוק שזה אך נולד. שוב התחושה המוכרת של להניח כובע על הראש ולהתבונן בראי…רק שבמקום פנים צעירות ורעננות של סטודנטית לעיצוב אופנה באקדמיה לאמנויות יפות- מחזירה לי מבט אישה אחרת שהנעורים הם ממנה והלאה. רוטרדם הזכורה לי משנות ה-70 של המאה הקודמת שרק התחילה אז בתהליך השיקום אחרי ההרס והחורבן שזרעו פה הגרמנים נראית היום בנויה לתפארת. באיזורים שהיו אז שטחים ריקים- עומדים היום בתי קומות והתחושה האורבנית מתחזקת עם על צעד שצועדים במרכז העיר שבו גרנו פעם.
תרבות הצריכה מעפילה כאן לרמות שלא קיימות בכלל בארץ. חנויות המזון שופעות מיני מזונות מכל העולם שכוללים מאות סוגי לחם, עשרות סוגי נקניק, ארוחות קפואות, ירקות חתוכים ומוכנים בכל גודל, הרכב וצורה. מעולם לא נראה לי המערב כה דקדנטי ומעולם לא חשבתי שלחם, אותו מוצר צריכה בסיסי, יכול להופיע בחמישים גוונים של אפור (סליחה, חום)…
עכשיו כבר אווירת קריסמס בחנויות והשפע ממש מנקר עיניים. דקדנטיות כבר אמרתי?
והנה התמונות שהעלה האייפון. חגיגת שפע או סוף עונת התפוזים? תחליטו אתם…
איך שיר נולד אתם כבר יודעים. יונתן גפן סיפר על זה באחד משירי "הכבש השישה עשר". אצל גפן, שיר נולד כמו צחוק שמתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה. כמו תינוק שמתחיל ללכת לבד. ובציטוט מדוייק זה הולך כך: "מחבר שלוש מילים, מחמם על אש קטנה ורץ מהר להביא בצל מהשכנה. מוסיף שני חרוזים, קצת פלפל, קצת מלח, מערבב שלושה כבשים וזורק קובייה של קרח".
ואיך נולד ספר הילדים שלי "הנעליים המופלאות של טולי"? תתפלאו. בכלל לא כמו שיר.
הספר "הנעליים המופלאות של טולי"
מצאתי לנכון להעלות שוב פוסט זה, כמחווה למפעלי הטקסטיל והאופנה בישראל הנמצאים בימים אלה בסכנת חיסול כתוצאה מתחרות בלתי אפשרית עם המותגים המיובאים. אני רוצה לקרוא בקול רם: "די לכם לקנות ארבע במאה. מוטב לשלם קצת יותר עבור מוצר שווה ולתת פרנסה למפעלי אופנה ולמעצבי אופנה מוכשרים שלא מצליחים להרים את הראש מעל למים".
20 בפברואר 2011 in אופנה וסגנון חיים|
אנחנו מוקפים בבגדים ישנים. ערימות של בגדים שאנחנו לא זקוקים להם. בגדים שפעם היו שווים ונחשבים. בגדים ממותגים. בגדים מיוחסים. עכשיו יתרים ומיותרים.
כשאפשר לקנות בגד אחד ולקבל שניים חינם- מי בכלל צריך לשמור בארון בגדים משומשים??? ועם יד על הלב, בואו נודה שאנחנו לא באמת צריכות את הבגדים שקבלנו חינם. זה לא בדיוק הצבע שרצינו וגם על המידה הסכמנו להתפשר. נכון שכבר בחנות ראינו שהבגד טיפ-טיפה לוחץ בחזה וקצת מבליט את הבטן… אבל, האמנו שנצליח בקלות להוריד 2-3 ק"ג והבגד ייראה עלינו שיגעון… וחוץ מזה, נותנים בחינם. לא ניקח???
הבאנו את הבגדים הביתה. תלינו בארון. כשניסינו אחרי חודש למדוד מול הראי, התברר לנו סופית (איך לא?) שהבגד החדש מצמיח לנו בטן ומהדק את החזה עד להתפקע… כך שמהר מאוד מצאו הבגדים החינמיים האלה את דרכם אל ערימות הבגדים שהולכות ומתגבהות מסביבנו.
לא רק מסביבנו מתגבהים הבגדים המיותרים. זוהי תופעה חברתית גלובלית, ויש אמנים המשתמשים בבגדים מיותרים אלה כדי להעביר מסר, ליצור זיכרון, או לעורר מחשבה.
http://www.odb.co.il/product.php?id_product=115101
איזו התרגשות. ספר הילדים הראשון שכתבתי "הנעליים המופלאות של טולי" יצא לאור בהוצאת "ספרספר". זוהי הוצאה לאור שמדפיסה ספרים בדפוס דיגיטלי וכורכת אותם רק לאחר קבלת ההזמנה ואז- שולחת את הספר לכתובת של המזמין. בשיטה זו אין בזבוז נייר. אין השחתת עצים. אין הובלה שמזהמת את הסביבה ואין עודפים שמחפשים מוצא (לא תמיד מכובד).
הספר הזה, שכתבתי כבר לפני חמש שנים, שכב לו בנחת באחת המגירות שלי, יחד עם עוד 3 ספרים נוספים באותה סדרה, וחיכה בסבלנות עד שיגיע הזמן הנכון. מאוד חששתי מהדפסת כמות גדולה של ספרים שנשארת אחר כך במחסנים וחיפשתי דרך אחרת לשיווק . בשלב מסויים עלה הרעיון של ספר וירטואלי באייפד עם אנימציה ממוחשבת- התחלתי לגלגל את הרעיון שאכן פתח אין סוף אפשרויות משחק ולימוד- אבל העבודה על הפקת ספר וירטואלי כזה עולה הון ןלכן ירדה אפשרות זו מעל הפרק.
כמו שאתם יודעים, חנויות הספרים מוצפות בספרי ילדים. בשיטת השיווק הנהוגה כיום מדפיסים קודם את הספר ב-1000 עותקים לפחות ורק אחר כך מתחילים לשווק. הספרים שלא נרכשים במחיר מלא, והם הרוב המכריע של הספרים- נמכרים אחר כך בשיטת 4 ב-100 (כן, אני יודעת שהונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לשינוי השיטה- אבל עד שנזכה לראות אותה מתממשת, שיטת ה-4 במאה תמשיך לשלוט).
פותחת בזהירות את העטיפה ומגלה את הספרים
כשהייתי קטנה רציתי להיות מוכרת בחנות ממתקים. דמיינתי לי חנות קטנה ומטריפה עם המון צנצנות מסודרות על מדפים ובתוכן סוכריות מכל הסוגים והמינים: סוכריות טופי פירות עטופות בנייר משומן , צבוט ומגולגל בשני קצותיו, סוכריות מחליפות צבעים שצריך להוציא אותן כל פעם מהפה בשביל לראות לאיזה צבע התחלפו, סוכריות חמוצות עם דוגמת פרח באמצע שהיו נמסות לאט בפה ובסוף קצת שורטות את הלשון, סוכריות סגלגלות בצבע שמנת, ורוד או תורקיז חיוור, שמוצצים אותן לאט ובסבלנות עד שחושפים את השקד שבפנים. דמיינתי גם שוקולדים קטנים ממולאים בקרם שמנת, או בליקר דובדבנים, עטופים בנייר כסף בצבעי אדום- כחול- צהוב, מונחים בקופסאות מרובעות, עגולות ומשולשות, שעליהן מופיע צילום של ורד אדום בשיא פריחתו, או של נערת פין-אפ, שאז עוד לא ידעתי שקוראים לה כך.
זה היה המגוון של סוכריות ילדותי. לא משהו שאפילו מתקרב למבחר של היום, אבל משהו שהספיק לי בהחלט בשביל חלום מפתה, מתוק ונחשק.
בחנות המטריפה שדמיינתי עמדו תמיד ריחות…
View original post 361 מילים נוספות
לפעמים אני נתקלת בתמונה שמספרת לי סיפור. הסיפור לא תמיד שלם. לפעמים יש לו התחלה ואמצע אבל אין לו סוף. לפעמים יש לו סוף אבל אין לו התחלה או אמצע. אני יכולה להשלים את החלקים החסרים בעזרת שפת הבגדים. זאת שפה שעוזרת לי להבין את פרטי הפרטים של הדמות: מצב כלכלי, מצב חברתי, אפילו מצב אישי. זה שבגדים יכולים לספר על תקופה – כולם מסכימים, אבל שבגדים יכולים לספר על מצב אישי? הרוב מפקפקים. אני טוענת שכן. ואם תסכימו – אני מוכנה להדגים.
View original post 291 מילים נוספות
תארו לכם שתוכלו ליצור בתוך ביתכם משק אוטרקי מושלם. אתם בעצמכם תייצרו במו ידיכם את כל מה שאתם זקוקים לו. כורסא ושני כסאות? בבקשה. שולחן קפה? למה לא? חלק חילוף למכונת כביסה שהתקלקלה? כבר בדרך… ואם אתם מתכננים ארוחה חגיגית בקרוב, למה שלא תתחילו כבר עכשיו לתכנן את הספלים, הצלחות והסכו"ם שתרצו להפתיע בהם את האורחים?…ואולי תרצו ללבוש לארוחה המיוחדת הזאת משהו מיוחד, כמו שמלה אדומה עם מחשוף בגב?
מדפסת התלת-מימד אמורה לבצע את כל המשימות האלה. לא תצטרכו לנדוד בין חנויות הריהוט לחנויות ההלבשה, לא תצטרכו להזמין מחו"ל את החלק שהתקלקל במכונת הכביסה ולא תצטרכו למשש ולמדוד הרבה שמלות אדומות שאף אחת מהן לא מתאימה בדיוק לזאת שיש לכם בדמיון… המדפסת תעשה את כל זה בעבורכם.
פרט מתוך הדפסה במדפסת תלת-מימד שהופק ע"י חברת סטראטסיס, ישראל. נמצא בספריית החומרים במדיטק, חולון.
הבלוג של אילה רז 
