קולין מק דואל  טוען שההיסטוריה של הנעל מקבילה לזאת של הבלי הדמיון האנושי וסוניה באטה, מייסדת מוזיאון הנעליים בטורונטו, אומרת שהנעליים הן המפתח להבנת הזהות האנושית.

בכמה מ"קופסאות הזמן" שלו הטמין אנדי וורהול נעליים משנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה העשרים, כדי לתת מושג לדורות הבאים איך נראו החיים באמריקה בתקופות אלה. הבחירה בנעליים כחפץ המגדיר תקופה אינה מקרית, שכן הנעליים הן עדות אילמת למאורעות ולהלכי רוח והן יכולות לספר המון על אנשים ועל חברה.

שופינים ונציאניים מהמאה ה-16

קחו למשל את אחד משיאי הגרוטסקה ה"נעלית": השופינים (shopines ) מוונציה של המאה ה- 16, הנעליים שהתנשאו על פלטפורמות בגובה של 60 ס"מ והיו סימן היכר לעושר ולמעמד. הנועלת  נאלצה להישען על שני מלווים צמודים כדי ללכת מבלי למעוד. אבל זה עוד לא הכול, שיא האבסורד התבטא דווקא בחוק המקומי שהתיר לבן הזוג לבטל את נישואיו לכלה שהתחזתה לגבוהה לפני הנישואים באמצעות השופינים…

הדבר הכי קרוב לשופינים מודרניים הם נעלי הפלטפורמה , או נעלי "שופוני" בעגה המקומית. אמנם כאן הנועלת לא מקבלת תמיכה של שני מלווים ואף חתן לא יבטל את נישואיו בגללם- אבל הרבה מעידות כואבות זוקפות הפלטפורמות לחובתן ועוד לא אמרנו כלום על חתן נמוך שעומד מתחת לחופה על יד כלה גבוהה בתוספת פלטפורמות…

מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד, עיצבה בקולקציה לאביב 2010  נעליים עטופות בבד. הנעליים מעוררות דחף לקלף את העטיפה בכדי לגלות את הדבר האמיתי. מה זה אומר על מיניות תנסו להבין לבד…

נעליים עטופות של ויויאן ווסטווד

זה שנעליים הן חפץ פטישיסטי וארוטי לא צריך לספר לכם, נכון?  אבל מה קורה כאשר עוטפים אותן בנייר?

האם המיניות מתאיידת? ביצירתו של כריסטו, משנת 1964, המוקדשת לאמן הוגו מולס, אנו רואים זוג נעלי אישה עטופות בנייר אריזה חום וקשורות בחוטי משיחה עבים, כאשר החרטום והעקבים חשופים למחצה. כאן העטיפה הגסה מעוררת בנו תחושה של אגרסיה כוחנית ואפשר לראות ביצירה הקשורה יותר מרמז דק ליחסי סאדו-מאזו.

הנעליים העטופות של כריסטו

הנעליים העטופות של כריסטו

 

רנה מגריט מגלה לנו ביצירה "הדגמים האדומים" (1934 ) את הרגליים שבתוך הנעליים. החיבור הכול כך טבעי שבין הרגל לנעל מקבל היבט סוריאליסטי כאשר הנעל והרגל הופכות למקשה אחת…

SONY DSC

ואריאציה על הנעליים של מגריט: הנעל והרגל הופכות למקשה אחת

 בקרוב  אני עומדת להשיק את ספר  הילדים הראשון שלי "הנעליים המופלאות של טולי"  ב"פריסקופ", ולא במקרה גם הוא עוסק  בנעליים. הנעליים האלה שבהן חושקת הצבה החמודה טולי, אויירו  על ידי עירית שחרור (אבידב) והן צבעוניות ויצירתיות אבל גם  מטפוריות. הן הכמיהה למשהו שאי אפשר להשיג, וכל זמן שאינן מושגות הן נשארות נחשקות ומפתות.

בספר זה, הילדים לומדים לזהות צבעים באמצעות נעליים , ותוך כדי כך הם מגלים עולם , אבל גם לומדים שכל בחירה קשה וכל החלטה כרוכה בויתורים.

בספר "הנעליים המופלאות של טולי" רכזתי כמה מאהבותי הגדולות: האהבה לכתיבה, האהבה ליצירה, האהבה לעולם הילדות הקסום, האהבה לאופנה והאהבה לצבע.

ואתם, קוראי הבלוג שלי, מוזמנים לחגוג אתי את השקת הספר בפריסקופ, רח' בן-יהודה 176, תל-אביב, ביום ששי, 17 בינואר, בשעה 12:00.

תבואו- אני כל כך אשמח לראותכם…

tollie front