שוב ברוטרדם. שוב מהלכת בליינבאן, איזור החנויות המודרני שנבנה אחרי מלחמת העולם השניה. שוב מביטה אל הבית שבו גרנו פעם, כשהיינו סטודנטים והורים צעירים לילדה קטנה ולתינוק שזה אך נולד. שוב התחושה המוכרת של להניח כובע על הראש ולהתבונן בראי…רק שבמקום פנים צעירות ורעננות של סטודנטית לעיצוב אופנה באקדמיה לאמנויות יפות- מחזירה לי מבט אישה אחרת שהנעורים הם ממנה והלאה. רוטרדם הזכורה לי משנות ה-70 של המאה הקודמת שרק התחילה אז בתהליך השיקום אחרי ההרס והחורבן שזרעו פה הגרמנים נראית היום בנויה לתפארת. באיזורים שהיו אז שטחים ריקים- עומדים היום בתי קומות והתחושה האורבנית מתחזקת עם על צעד שצועדים במרכז העיר שבו גרנו פעם.
תרבות הצריכה מעפילה כאן לרמות שלא קיימות בכלל בארץ. חנויות המזון שופעות מיני מזונות מכל העולם שכוללים מאות סוגי לחם, עשרות סוגי נקניק, ארוחות קפואות, ירקות חתוכים ומוכנים בכל גודל, הרכב וצורה. מעולם לא נראה לי המערב כה דקדנטי ומעולם לא חשבתי שלחם, אותו מוצר צריכה בסיסי, יכול להופיע בחמישים גוונים של אפור (סליחה, חום)…
עכשיו כבר אווירת קריסמס בחנויות והשפע ממש מנקר עיניים. דקדנטיות כבר אמרתי?
והנה התמונות שהעלה האייפון. חגיגת שפע או סוף עונת התפוזים? תחליטו אתם…

20131114-152437.jpg


20131114-152502.jpg

20131114-152514.jpg

20131114-152532.jpg

מודעות פרסומת