האסוציאציה המתעוררת בי למראה נוצות, היא קלילות אוורירית של גוף כמעט חסר משקל המרחף תוך מעוף סיבובי וצונח ברכות למטה עד שהוא נוגע באדמה. עוד אסוציאציות הן: כסת פוך מפנקת בלילה קר וסוער, או מלחמת כריות נמרצת וחסרת פשרות בין שני אוהבים שמיצו את אפשרויות המשחק האחרות.

אבל, אחרי האסוציאציות הנעימות האלה, עולה משום מקום, זיכרון נוצות מודחק, שהעדפתי כנראה לשכוח.

ילדה לא כל כך קטנה אוחזת בשתי ידיה תרנגולת קשורת רגליים ומגישה אותה לשוחט. השוחט לוקח את התרנגולת, שולף תער ובאבחה חדה מעביר את התער על גרונה של התרנגולת ואחר כך משליך אותה על האדמה הקשה. התרנגולת מקרטעת בריצה עוד כמה דקות עד שהיא כושלת אל מותה. אז משליך אותה השוחט אל חבית מלאה נוצות מגואלות בדם ואומר לילדה לקחת משם את התרנגולת המתה. הילדה לוקחת אותה, מביאה אותה הביתה ומוסרת אותה לאמה העסוקה במטבח, ואחר כך הולכת לה לשחק, כאילו כלום לא קרה.

הילדה הזאת היא אני, וזיכרון התרנגולת המפרפרת לאחר מגע התער החד, מודחק בתוכי, ונמצא במקום שבו מתקבצות המחשבות הכואבות, המפחידות והמייסרות, שעם הזמן הולכות ומתכווצות, הולכות ודוהות עד שהן מסתתרות מתחת לסף התודעה.

תרנגול

זיכרון השחיטה הרחוק ההוא מתחבר אצלי תמיד עם שמיים מעוננים ורוח סתיו מלטפת של ערב יום הכיפורים. התרנגולת שהבאתי לשחיטה, הייתה זאת שנועדה להיות כפרתי, לאחר שאבי סובב אותה מעל לראשי שבע פעמים וקרא " זאת חליפתך וזאת תמורתך, זאת התרנגולת תלך למיתה ואת תלכי לחיים טובים, ארוכים ולשלום". מנהג זה של כפרות בערב יום הכיפורים היה נהוג בביתנו שבטבריה, על אף שהורי לא היו דתיים, לא הקפידו על כשרות וגם נסעו בשבת. אבל ביום הכיפורים הם הלכו לבית הכנסת, צמו וקיימו את הלכות יום הכיפורים ככתבם וכלשונם.

תרנגול2

במושגים של היום זאת לא נחשבת משימה מתאימה לילדה רגישה, אבל בני הדור שלי, גדלו לתוך המציאות החשופה על כל צדדיה ולמדו באמצעות התנסות אישית את עובדות החיים.

ולפני שאתם מתחילים לצקצק בלשון ולגנות את ההורים שחשפו את ילדיהם למראה של תרנגולת שחוטה, בואו ניתן את דעתנו למה שחווים הילדים של היום, המוגנים מפני חוויה כמו זאת שתיארתי כאן. ילדינו הרכים נחשפים באמצעות התקשורת לזוועות מלחמה, רעידות אדמה, טייפונים וצונאמים ואפילו לקלוז-אפ על נפגעי הפצצה כימית ולעוד דברים גרועים בהרבה מאלה, שאנחנו בגילם, אפילו לא ידענו שהם קיימים.

אבל הפוסט הזה לא מתכוון להתעמת עם התקשורת וגם לא לתקן עוולות שנעשו, אלא רק להזכיר לכם את יום הכיפורים שבפתח ולאחל לכם גמר חתימה טובה בצירוף כמה דימויים של נוצות ביצירות אופנה מלאות דמיון ומעוף שאמורות להשכיח מכם וממני את זכר הנוצות של התרנגולת השחוטה.

נעליים עם נוצות. דיור 2001

נעליים עם נוצות. דיור 2001

נוצות בקולקציה של שרה ברטון עבור אלכסנדר מק-קווין, 2011

נוצות בקולקציה של שרה ברטון עבור אלכסנדר מק-קווין, 2011

נוצות מתצוגת אופנה של ג'ון-פול גוטייה

נוצות מתצוגת אופנה של ג'ון-פול גוטייה

נוצות ביצירה של זנדרה רודס משנת 1969

נוצות ביצירה של זנדרה רודס משנת 1969

גמר חתימה טובה לכל קוראי הבלוג!   וצום קל- לכל הצמים!

צילומי התרנגול והתרנגולות בלול צולמו ע"י אילה רז

מודעות פרסומת