אלזה לסקר-שילר לובשת אלמביקה במגדל דוד

אין עוד בעולם עיר כמו ירושלים. פשוט אין. איפה עוד תמצאו חנות של טומי הילפיגר במרחק יריקה מהגיהינום (גיא בן-הינום)? ואיפה עוד תוכלו לשמוע ערבי בגלביה , מתמקח עם יהודי בשטריימל וקפוטה, בשוק של הרובע המוסלמי, וזאת לא תהיה התחלה של בדיחה?

כשאני בירושלים, אינני יכולה להשתחרר מן ההרגשה המוזרה, שהגעתי בטעות לאתר הסרטה שנבנה לצורך אחד הסרטים ההיסטוריים מתקופתו של ססיל ב. דה-מיל. חומה. מצודה. מגדל. אבנים לבנות. שקיעה ורודה. הכול כמו בסרט. אז מה הפלא שיש בעיר הזאת אנשים שחושבים שהם ישו או משה רבנו, על באמת?

אתמול ביליתי יום מקסים במצודת 'מגדל דוד'. מזג אוויר ירושלמי במיטבו. רוח קרירה. עננים חולפים. פה ושם הפציעה שמש. אני, יחד עם קבוצת עיתונאים (למען האמת, בעיקר עיתונאיות) הגענו כדי להתרשם ולסקר את שתי התערוכות החדשות במוזיאון 'מגדל דוד': האחת, תערוכת עיצוב בשם 'חפצ חשוד' שאותה אצר טל גור והשנייה, תערוכת אופנה 'קצה חוט' שאותה אצרה וצילמה תמר קרוון.

מבט לתערוכה באולם הצלבנים צילום: אילה רז

ברשומה זאת אני רוצה לספר לכם על התערוכה 'קצה חוט' שמוצגת באולם הצלבנים. אתם אולי כבר יודעים שתערוכות אופנה במוזיאון הן בעיני סיבה למסיבה וכאשר לוקחות בהן חלק מעצבות אופנה ישראליות צעירות שרבות מהן היו סטודנטיות שלי בעבר, אז אני ממש חוגגת. אז הנה לכם על הדרך גילוי נאות, ועכשיו ניגש לפרויקט עצמו.

הפרויקט המוצג מפגיש בין נשים מרתקות בתולדות ירושלים לבין מעצבות אופנה ישראליות. כל אחת מעשר המעצבות שהוזמנו להשתתף עיצבה דגם לדמות נשית אחת מההיסטוריה של ירושלים. כל הדגמים שנוצרו מוצגים לצד הדמויות הרלבנטיות ומצולמים על גופן של נשים ישראליות מוכרות, באתרים שונים, ברחבי ירושלים, המקושרים ויזואלית או היסטורית לדמויות הנשים ששימשו כהשראה.

ב=מבט אל העיר העתיקה מבעד לחלון המסורג במגדל דוד. צילום: אילה רז

מבט אל העיר העתיקה מבעד לחלון מסורג במגדל דוד. צילום: אילה רז

אני רוצה להתמקד ברשומה זאת בשלוש יצירות, של שלוש מעצבות, אשר לטעמי, הצליחו במיוחד להיכנס לעורן של הדמויות הירושלמיות המיתולוגיות ולעצב להן בגדים התואמים את אישיותן ויחד עם זה מחברים אותן לכאן ועכשיו.

הדגם של רחל כהן, שעוצב בהשראת חמדה בן-יהודה, הוא מלאכת מחשבת של שימוש מושכל במקור השראה. החומר הטקסטילי שממנו נגזרה השמלה הוא אריג בצבע שמנת שעליו הודפסו בדפוס בולט, בטון על טון, מילים שנלקחו מתוך המילון של אליעזר בן-יהודה. חמדה, הייתה כידוע, אשתו השנייה של אליעזר, והיא סייעה לו בעריכת המילון וגם השלימה את הכרכים החסרים לאחר מותו. השימוש במוטיבים טיפוגרפיים-סריפיים מופיע גם בקישוטי התחרה המופיעים בשולי הצווארון והשרוולים. לא רק הטיפול בחומר הטקסטילי הוא מעולה, גם הצללית והשימוש בצבעי שחור-לבן במערכת בגדי הערב, הם מדוייקים. חמדה בן-יהודה הייתה עורכת מדור האופנה הראשון בעיתון 'השקפה' שהיה הראשון מסוגו בעברית. חמדה התלבשה לפי מיטב האופנה הפריסאית ובגדיה היו קלאסיים ובורגנים. מערכת בגדי הערב שעיצבה כהן, תואמת את הצללית הנשית הפריסאית, של תחילת המאה העשרים ויחד עם זה היא צללית קלאסית מודרנית ועדכנית.

עינת ארליך בדגם של רחל כהן בהשראת חמדה בן-יהודה. ברקע צילומים של אליעזר בן-יהודה. צילום: תמר קרוון

מבט אל הדגם של רחל כהן בחלל התערוכה. צילום: אילה רז

תקריב של הטקסטיל המבוסס על מילים ואותיות. צילום: אילה רז

הדגם של הגר הצופה (אלמביקה) בהשראת אלזה לסקר-שילר , מצליח גם הוא להכיל ולשקף את מהותה של הדמות ולתת תשובה מקורית לנושא ההשראה. לסקר-שילר הייתה בת תקופתה של חמדה בן-יהודה. היא הייתה משוררת שנולדה בגרמניה והגיע לארץ-ישראל ערב מלחמת העולם השנייה. בניגוד לחיים הבורגניים הנוחים שניהלה חמדה בן-יהודה, היו חייה של לסקר-שילר רצופי קשיים ובעיות ומצבה הכלכלי היה קשה. היא הייתה נון-קונפורמיסטית וכתבה גם מחזה מחאה נגד המשטר הנאצי. הדגם של אלמביקה מבוסס על הצללית התקופתית שמאופיינת בקו מותן גבוה ובצווארון גדול, בעוד שההדפסים שעל הבגד הם באוריינטציה מזרחית והגזרה נון-שלאנטית ובוהמיינית. הבגד נראה ספק מהודר ספק מהוה ומקור ההשראה מאפשר לאלמביקה ליצור בגד עכשווי השומר על כתב ידה העיצובי ומתאים בהחלט לנושא ההשראה.

הדגם של הגר הצופה (אלמביקה) בהשראת אלזה לסקר-שילר. צילום: אילה רז

מבט נוסף אל הדגם של אלמביקה בתערוכה. צילום: אילה רז

צרויה שלו בדגם של הגר הצופה בהשראת חמדה בן-יהודה
צילום: תמר קרוון

הדגם של תמר פרימק לוקח אותנו אחורנית בזמן עד סמוך לחורבן בית שני. נושא ההשראה שלו הוא הלני המלכה, שנולדה בממלכה האשורית אבל התגיירה ועלתה עם בנה מונבז השני לירושלים באמצע המאה הראשונה לפני הספירה. הביגוד התקופתי מבוסס על גזרה מינימלית ובגדים נשפכים המונחים ברפיון על הגוף או נכרכים סביבו. פרימק הוסיפה לדגם כותפות (אפולטים) הלקוחים מלבוש החיילים הרומאים, והצללית של הדגם מזכירה לבוש של מטרוניתות רומאיות מאותה תקופה. גם החומר הטקסטילי שממנו נגזר הבגד מתאים מאוד לאריגי הפשתן הטבעיים של התקופה. השימוש ברצועות תחרה מעודנות באיזור החזה ובכותפות, מרכך את הדגם ונותן לו מראה נינוח ועכשווי. ניכר כי פרימק עשתה עבודת מחקר יסודית לפני שניגשה לעיצוב הדגם.