קרן בן-חורין, עוזרת לאוצרת בתערוכה 'הגברת עם החרציות' מתארת את העבודה על התערוכה מזווית הראיה שלה

לפני מספר שנים יצא משרד החינוך בקמפיין שסיסמתו "מורה טוב הוא מורה לחיים", היום אני יכולה להגיד כי יש לי הוכחה בדוקה שזוהי אמת לאמיתה.

בשנת 2004 הייתי סטודנטית שנה שלישית לעיצוב אופנה בשנקר, ונדרשתי לכתוב עבודת גמר עיונית בתחום לימודי. עבודה זו  נראתה לי אז, כמעמסה מיותרת ומכשול בדרך להשלמת קולקציית הגמר. אילה רז, אחת המנחות בקורס, פנתה אלי בהצעה מפתיעה: לקחת חלק במיון, קטלוג, מחקר וכתיבה לקראת תערוכה על גוטקס, שהייתה מתוכננת להיערך במוזיאון תל-אביב לאמנות, והנושא שאותו אחקור יהיה הנושא של עבודת הגמר שלי. אני חייבת להודות כי בנקודת זמן זו, השם גוטקס היה מוכר לי אך השם לאה גוטליב לא אמר לי דבר.

לאחר שהסכמתי לקחת חלק בפרויקט זה, התחילה קבוצת המחקר שמנתה שש סטודנטיות להיפגש בדירתה היפיפיה של גב' גוטליב , בנוכחות המנחה, אילה רז. במהלך העבודה על התערוכה הכרתי מקרוב את גב' גוטליב.  אישה קטנת מידות וחביבה, מסבירת פנים ונעימה. למרות גילה ויכולתה המוגבלת לתקשר בעברית, אי אפשר היה שלא להתרשם מהתלהבותה מיופי בכלל ומעיצוב בגדי ים בפרט. פעמיים בשבוע נפגשה קבוצת המחקר שלנו וביחד התחלנו לתעד, לצלם, למיין ולקטלג מאות פריטים, שנשלחו בארגזי קרטון גדולים מ'גוטקס'.

 באופן אישי, חוויתי חוויה דתית כמעט, של גילוי והתפעלות, שנבעה מהיכרותי עם יצירותיה  של  אחת המעצבות הגדולות ביותר בישראל. כל אחד מהפריטים שהוצא מהארגזים ונתלה  על קולב היה עבודת אמנות קטנה, מלאכת מחשבת מדוקדקת שנעשתה במסירות ובאהבה.

גב' גוטליב מקבלת את פרס המעצבת המצטיינת באיגדו 1982

גב' גוטליב מקבלת את פרס המעצבת המצטיינת באיגדו 1982 (תמונה למטה מימין)

במקביל לעבודת המיון שערכנו נערכו פגישות בינינו לבין   אנשים שונים שהכירו את גב' גוטליב ועבדו עמה, הם חלקו עמנו את זיכרונותיהם ואפשרו לנו להיחשף לצורה המיוחדת שבה עבדה. לאחר מיון כל הפריטים נוצרה חלוקה ברורה של נושאי השראה. חברתי אלי קורמן ואני בחרנו לכתוב על השפעות מתחום האמנות על יצירתה של לאה גוטליב. ככל שהתעמקנו בפריטים והתחלנו לזהות את נושאי ההשראה, כך הלך והתברר לי עד כמה שונה וייחודית הייתה צורת עבודתה וגישתה של לאה גוטליב  לעיצוב.

במהלך העבודה גילינו כי בתחילת דרכה כמעצבת חסרה לאה גוטליב יחוד עיצובי, ורק בשנות השבעים החלה להתנסות בעיצוב  המשלב מזרח ומערב, ומתבסס על אמנות, מחול, טבע, מוזיקה, עבודות יד אתניות , נופים וחיות. בד בבד עם השתנות נושאי ההשראה , השתנתה גם גישתה לצבעוניות, לפיתוחי הגזרות ולטכנולוגיה הטקסטילית.

תמי בן עמי , 1982, צילום: בן לם

תמי בן עמי , 1982, צילום: בן לם

לאט לאט התברר לי כי כתיבת העבודה הייתה בעבורי מהנה אפילו יותר מעיצוב קולקציית הגמר, ובסוף התהליך הגשנו אלי קורמן ואני עבודה של כמאה עמודים שעליה זכינו להערכה מעולה. כך קרה שעל אף שהתערוכה במוזיאון תל-אביב לאמנות לא התקיימה, אני זכיתי לחוויה יוצאת דופן.

עם סיום לימודי עברתי לניו יורק לעבוד בחברת אופנה מקומית. התמסרתי לעבודתי ונהניתי לעבוד בתחום לימודי, בעיר מסעירה ומלאת תרבות כניו יורק. אך כעבור שנתיים החלה לבעבע בי תחושה של חוסר סיפוק. לא משום שלא אהבתי את עבודת העיצוב, אלא משום שהתכלית המסחרית לא סיפקה אותי. בשלב ההתלבטות לגבי הכוון שעלי לבחור, עלו בי זיכרונות המחקר והכתיבה על לאה גוטליב וגרמו לי לחפש תחום שבו אצליח לשלב את אהבתי לעיצוב לאמנות וליופי  עם מחקר אקדמי בתחומים אלה. ההחלטה שקבלתי הביאה אותי ללימודי מוזיאולוגיה בהתמחות אופנה וטקסטיל ב- -Fashion Institute of Technology

גוטקס על החוף, שנות ה-70

גוטקס על החוף, שנות ה-70, צילום: בן לם

את עבודת התיזה שלי בחרתי לכתוב על לאה גוטליב וגוטקס. איילה רז, שאיתה שמרתי על קשר אישי כל השנים סייעה לי ליצור קשר מחודש עם סיסי רוזנבאום, שהיתה יד ימינה של לאה גוטליב החל משנות השמונים. סיסי הייתה מקור מידע חשוב ביותר והיא עזרה לי ליצור קשר עם אנשים נוספים שעבדו עם לאה גוטליב. ערכתי מחקר בארכיונים של מוזיאונים שבאוספיהם נמצאו בגדי ים של גוטקס, ובספריות שבהן היו אוספים של מגזיני אופנה מהתקופה בה פעלה לאה גוטליב בגוטקס. כמו כן קראתי ראיונות רבים שנתנה לאה גוטליב לעיתונות הישראלית והאמריקנית. כל אלה איפשרו לי להרכיב תמונה מפורטת ומעמיקה של הדרך שבה נולדה קולקציה טיפוסית של גוטקס. החל מבחירת חומרי ההשראה, פיתוח הדפוסים והדגמים, דרך יצירת הקטלוגים והכנת תצוגות האופנה, ועד לשיווק הפריטים בבתי כלבו ברחבי העולם.

דגמים של גוטקס, תחילת שנות ה-80

דגמים של גוטקס, תחילת שנות ה-80, צילום: בן לם

את הסיפורים המעניינים ביותר סיפרו לי בגדי הים עצמם. באמצעות אנלוגיה של הדפוסים המתוחכמים והגזרות המשוכללות שבהם השתמשה לאה גוטליב הבנתי כיצד שילבה  המעצבת בוירטואוזיות נושאי השראה שונים ומגוונים ליצירה חדשה משלה, בעלת כתב יד ויזואלי מובהק. ככל שחקרתי את יצירתה של לאה גוטליב, כך גברה סקרנותי והערכתי כלפיה.

הייתה לי זכות לפגוש את לאה גוטליב מספר חודשים לפני מותה ולהעניק לה עותק מעבודתי. זמן קצר לאחר ביקור זה, הודיעה לי איילה כי מוזיאון העיצוב בחולון יקיים תערוכת מחווה ללאה גוטליב, ושהיא נבחרה לאצור את חלקה ההיסטורי של התערוכה. איילה שוב ביקשה שאצטרף לצוות המחקר והכתיבה ושמחתי לעשות זאת.

מבט אל תערוכת הגברת עם החרציות

מבט אל תערוכת הגברת עם החרציות, צילום: אילה רז

למרות המרחק הפיזי, איילה ואני הצלחנו לעבוד בצורה קרובה ועקבית, כאשר אנו מתייעצות זו בזו, מעבירות חומרים, פיסות כתובות ורעיונות ראשוניים מאחת לשניה. מבחינתי היתה זו לא רק סגירת מעגל שמעולם לא ציפיתי לה, אלא גם כבוד וזכות גדולים לעבוד עם איילה שלא רק היוותה השראה ללימודי האקדמאים אלא גם תרמה רבות להשכלתי בתחום העיצוב והאופנה.

העבודה היתה אינטנסיבית, תחת לוח זמנים שלא איפשר תמרון רב. ביום הלכתי לעבודתי כמעצבת סריגים, ובערב, לאחר שהשכבתי את בני לישון, ישבתי מול המחשב וכתבתי. בכל שבוע איילה נתנה לי משימות, קולקציה או נושא שאותו התבקשתי לחקור ואני הייתי מפשפשת בחומרים הרבים שאספתי, מביטה בתמונות שצילמתי במהלך המחקר, חוזרת לחלקים מעבודת התיזה שלי, ואף אל העבודה שכתבתי עם אלי קורמן וכתבתי, כתבתי וכתבתי. סופת ההוריקן סנדי ששיתקה את העיר, איפשרה לי להישאר בבית ולהתמקד בכתיבה למשך מספר ימים מרוכזים.

מבט אל תערוכת הגברת עם החרציות

מבט אל תערוכת הגברת עם החרציות, צילום: אילה רז

בדצמבר 2012, לאחר מותה של לאה גוטליב, ביקרתי שוב בישראל והגעתי לבית גוטליב. היתה זו תחושה מאוד מוזרה לבקר בביתה מבלי שהיא תהייה נוכחת בו. שם פגשתי את איילה, סיסי וגלית אשכול שהיו בשלבי מיון סופיים של הדגמים לתערוכה. זה היה השלב שבו הבנתי כי בגדי הים שעיצבה לאה גוטליב הם יומן מסע תרבותי ואישי כאחד.

מעולם לא חשבתי שאותה עבודה שכתבתי בשנקר בתור סטודנטית תוביל אותי למקומות שאליהם הגעתי ותפתח בפני עולם קסום שאותו יצרה אישה אחת, קטנה אך גדולה.

לאה גוטליב השפיעה לא רק על חיי, אלא על כל מי שדרכו נפגשה עם זו שלה. יהיה זכרה ברוך.

גוטקס תחילת שנות ה-80, צילום: בן לם

גוטקס תחילת שנות ה-80, צילום: בן לם

 קרן בן-חורין היא מקימה ועורכת הבלוג: On Pins & Needles (pinsndls.com)

Then & Now (thennnow.tumblr.com)

היא תציג את עבודת התיזה שלה:

What’s Under Your Pareo? Unraveling the History of Gottex Beachwear

 בכנס השנתי של: T he Costume Society of America, שיתקיים בלאס וגאס במאי 2013

מודעות פרסומת