סוף סוף זה קרה. התערוכה 'הגברת עם החרציות' נפתחה למבקרים. אתמול בערב התקיימה פתיחה למוזמנים בלבד והיום התערוכה פתוחה לכל הציבור. הביקורות החיוביות שאני מקבלת על התערוכה שאצרתי מחממים לי את הלב ואני רוצה להודות כאן לכל המברכים והמחמיאים בעיתונות, בפייסבוק, בטלפונים, בסמסים ובמיילים. אני מרגישה שסגרתי מעגל וזאת הרגשה מאוד מתגמלת. אני עדיין עייפה ועדיין מתרגשת, אבל כבר יכולה לעשות וי ולהמשיך קדימה.
היום צלצלה אלי מרים רוזוב, בתה של גב' גוטליב ואמרה לי כי התערוכה שאצרתי עומדת באמות המידה הגבוהות ביותר שהיא מכירה והיא מרגישה כי היא מחווה ראויה לאמה. המילים שלה כל כך חמות וכל כך אמתיות שאני מרגישה בת מזל על שנפלה בחלקי הזכות להכיר את גב' גוטליב ולאצור תערוכה ראויה לזכרה.
בין כל האנשים שפגשתי בפתיחה, היו אנשים רבים מתעשיית האופנה והטקסטיל בארץ. דוגמניות עבר, מעצבים צעירים ומעצבים שכבר עברו כברת דרך. אנשים שעבדו אתי לאורך השנים, מראשית דרכי כמעצבת צעירה המשתתפת בשבועות האופנה בשנות הששים והשבעים, דרך 'לודז'יה' בתחילת שנות השמונים, 'אתא' בשנים 1881-1983 וכמובן מורים ובוגרים רבים משנקר.
בין כל החוגגים הרגשתי בחסרונם של כמה אנשים יקרים שלא היו מחמיצים אירוע כזה בעד כל הון שבעולם, ובדמיוני ראיתי דמויות מוכרות, עולות ובאות: תמי בן-עמי המיתמרת מעל ההמון. ריקי בן-ארי המאיירת הבינלאומית. לילי דרוויש המעצבת שעבדה אתי ב'אתא'. רוז'י בן-יוסף שלמדה אתי בקורס הראשון למעצבי אופנה. תלמה טלמור כתבת 'הארץ' בשנות הששים. שוקי לוי המעצב המוכשר של 'ספורטלייף'. אליקים שפיגל המעצב הישראלי הראשון שפרץ את הדרך לפריס. נורית בת יער הכתבת המיתולוגית של 'ידיעות אחרונות'. יהודית גוטפריד בתה הצעירה ויד ימינה של לאה גוטליב. פיני לייטרסדורף מעצבת משכית, לולה בר התופרת הממלכתית. כל האנשים הטובים האלה כבר אינם בינינו. אבל זכרם צף ועולה באירועים מסוג זה. יהי זכרם ברוך.
הקהל הרב שגדש אתמול בערב את חלל המוזיאון מבפנים ומבחוץ העיד באופן הברור ביותר שתערוכה על נושא אופנה מושכת, מסקרנת ומרתקת לא רק את המכורים לעניין אלא גם את הקהל הרחב.
עכשיו, כאשר תערוכות אופנה כבר התאזרחו במקומותינו, אני רוצה לקוות שבעקבות התערוכה ללאה גוטליב ז"ל יבואו תערוכות אופנה נוספות למעצבי אופנה ישראלים בעבר ובהווה. יש רבים וטובים הראויים לתערוכה מיצירותיהם, ויש לתת להם את הכבוד המגיע להם.
כל הצילומים צולמו על ידי באייפון
קישור לתערוכה 'הגברת עם החרציות' באתר הבית של מוזיאון העיצוב, חולון:
http://www.dmh.org.il/heb/exhibition/exhibition.aspx?pid=25&catId=-1
16 תגובות
Comments feed for this article
22 במרץ 2013 בשעה 23:49
michal moraly
כל הכבוד אילה שזכית להיות אוצרת של מעצבת כה גדולה!! כרגע התרשמתי מהתמונות … בחול המועד אלך לראות במציאות.
24 במרץ 2013 בשעה 20:11
ayalaraz
תודה רבה לך, מיכל, על התגובה. אני מאוד שמחה שזכיתי לאצור תערוכה מיוחדת זאת. כדאי מאוד לראות!
21 במרץ 2013 בשעה 09:37
sharonambar
התערוכה נראית נפלא, גם למי שאינה שוחרת אפנה. הרגעים המתוקים האלה של הפנטזיה תלויה על הקירות, אין עליהם.
21 במרץ 2013 בשעה 15:00
ayalaraz
תודה רבה, שרון. שמחה שאת אוהבת.
20 במרץ 2013 בשעה 18:58
מרים ברוק כהן
אילה ב ש ע ה ט ו ב ה . גם אני מקווה להגיע אחרי החג. אגב , כשתורידו אותה אפשר אולי לקבל את חליפת הצ'ארדש,[חחח אני יודעת שזה רק חלום אבל כל כך יפה!} היא ממש לטעמי. מרים
20 במרץ 2013 בשעה 20:50
ayalaraz
תודה רבה לך, מרים, על התגובה. חליפת הצ'ארדש כבר הוזמנה. מצטערת….
20 במרץ 2013 בשעה 00:03
רחל צמיר
הי איילה
ברכות לפתיחת התערוכה שאצרת.לפי הצילומים בבלוג שלך התערוכה כנראה באמת מדהימה. אני מקווה לבקר אחרי החג. אולי אפשר יהיה להתארגן לבקור עם עוד כמה חברות כמו בתערוכה אחרת בעבר.
חג שמח ולהתראות
רחל צמיר.
20 במרץ 2013 בשעה 16:31
ayalaraz
רחל היקרה, תודה רבה על התגובה החמה. אם תרצי לארגן קבוצת בנות לסיור בתערוכה- אני אשמח להדריך אתכן.
מעדיפה בשעות הצהריים אחרי החג. יכול להיות כל יום חוץ מיום ב'. חג שמח לך וליגאל
19 במרץ 2013 בשעה 19:57
Annie Friedman
את יודעת איילה….זה בדיוק איך שתיארת…..היה מדהים …תודה
19 במרץ 2013 בשעה 20:12
ayalaraz
תודה לך, אני היקרה, על התגובה. כשהאבק ישקע- ניפגש ואשמע ממך סיפורים על גוטקס של פעם
19 במרץ 2013 בשעה 19:15
לי
מהמם אילה, הכל. נוגע ללב והאוצרות כובשת
19 במרץ 2013 בשעה 19:55
ayalaraz
תודה לך, לי היקרה. האם כבר ראית את התערוכה? יכול להיות שהיית אתמול ולא נפגשנו?
מתגעגעת.
19 במרץ 2013 בשעה 19:14
רחל דנאי
אילה יקירה,
את יודעת שאני לא בין המבינים הגדולים באופנה. אולם, אתמול ממש התמזגתי עם התערוכה. עברתי ביסודיות על כל הקטעים הכתובים. הניסוח של הטקסט ממש נפלא, ומסביר היטב את הנראה. אהבתי במיוחד את הקשר בין הציירים לבין העיצובים של הגברת גוטליב תערוכה נפלאה, תודה שהזמנת אותנו. רחל ושאול דנאי.
19 במרץ 2013 בשעה 19:56
ayalaraz
תודה לך, רחל היקרה, על המילים החמות. אני עדיין נרגשת. התערוכה יצאה כמו שקיוויתי ודמיינתי ואולי אפילו קצת יותר. מקווה להזמין אתכם לעוד תערוכות בעתיד.
19 במרץ 2013 בשעה 19:11
יערה
אילה זה כל כך מרגש.
שמעתי דברים מופלאים על התערוכה ואני מצטערת שלא אראה במו עיני – תמיד אומרים שכל התערוכות השוות בניו יורק והפעם זה לא נכון 🙂
חיבוקים וגעגועים גדולים.
19 במרץ 2013 בשעה 20:04
ayalaraz
יערה יקרה, כל תגובה ממך- עושה לי טוב. התערוכה אכן מרגשת, לא רק אותי. חבל שאת רחוקה. את חסרה לי.