טקסטילירי, גלריה פריסקופ, בן-יהודה 176, תל-אביב. 14.12.12- 12.1.2013, אוצרת: אילה רז

משתתפים: פרי אפרתי-טרייסטמן 'חבישה', רוני בן-ארויה 'פריחת הכלניות באביב', מיקה בר 'ללא כותרת (עלים)' מרים ברוק-כהן 'הגנות מדומיינות', תמר ברניצקי 'בדי זיכרון', קטיה זורין 'ללא כותרת', מימי זיו 'ריח בגדים', איילת יונטף 'עלים', עירית יציב 'היש שאיננו', פוגי נעים 'ללא כותרת', יובל עציוני 'דוממים', חוה פוליבודה 'הכלה', גבי צור-צ'יטיאט 'אישה ילדה', משה רואס 'כיליון', איתמר שגיא 'להיות עם חופשי + ירח ברוטשילד, שירה שובל 'מכתב לסבתא', רות שומרוני 'מחווה ליוז'י ימאמוטו', לי  שיין 'שפת סתרים'.

כל הבוקר טיפטף הגשם ואני הייתי קצת מודאגת,  כי 'פריסקופ' נמצאת כרגע בתוך אתר בניה ובגשם קצת קשה להיכנס לגלריה מבלי לבוסס בבוץ…אבל בשעה 12:30 זרחה השמש וכעבור רבע שעה  התחילו המבקרים לזרום.  המבקרים הרבים גדשו את הגלריה ואת המבואה ועמדו אפילו על המדרגות. זאת הייתה פתיחה רבת משתתפים ושמחת הפגישה של האנשים התערבבה בשמחתם של המציגים והגלריה התמלאה אנשים שמחים והייתה לי תחושה נפלאה של אושר גדול.

עירית יציב ואני

עירית יציב ואני

5פריסקופ

פריסקופ6

עם מימי זיו ונופר חיימוביץ

שמחת הפתיחה עמדה בניגוד גמור לנושאי העבודות שהוצגו בה, שרובם נתנו פרשנות אישית כואבת למושג טקסטילירי' . מימי זיו, התייחסה בעבודתה 'ריח בגדים'  לבנה ליאור זיו, שנהרג בשרותו הצבאי , בטקסט הנלווה לעבודה כתבה ' חולצת טריקו בצבע זית מקפלת בתוכה חייל,  מדי ב’,  בגדים של ילד שהופך לגבר…והריח הנורא מכל  ריח של “קריעה” מדיני אבלות ביהדות ריח של כאב חד, ריח שחור משחור'.

מימי זיו 'ריח בגדים'

מימי זיו 'ריח בגדים'

שירה שובל הקדישה את התערוכה לזכרה של סבתה שהשאירה לאחר מותה עשרות רבות של פתקים ועליהם ציורים, שרבוטים ומילים כתובות שמהם יצרה שירה את 'מכתב לסבתא': 'עפרונות על ניירות מזדמנים, מתוך מה שיש, לפעמים על גבי מרשמים של תרופות או מעטפות שונות ומשונות. מדי פעם כמה מילים מקושקשות על הציורים, בדרך כלל ברכות לחג ולמשפחה ולפעמים אפילו כמה מילים אקראיות ברוסית…וכעת כמו פזל אני מנסה להרכיב דיוקן שלך מכל הפתקים. דיוקן שלך וגם דיוקן עצמי שלי'.

שירה שובל

קטע מתוך העבודה של שירה שובל 'מכתב לסבתא'

פרי אפרתי טרייסטמן התייחסה למות אביה ויצרה מיצב אמנותי שבו השתמשה בבד גזה של תחבושות רפואיות שעליהן כתבה מילים בצבע אדום המבטאות את החלל שהותיר אחריו האב 'עם לכתך, נפתח אצלי הפצע, עתה אני מחפשת פירורים, פירורי ניחומים, חבישה'

פרי אפרתי-טרייסטמן 'חבישה'

פרי אפרתי-טרייסטמן 'חבישה'

המילה לירי אינה חייבת להתייחס לכאב. היא יכולה להתייחס לכל רגש אנושי. העובדה שרוב המשתתפים בחרו  לתת ביצירתם פירוש כואב דווקא למילה לירי- אומרת הרבה על המקום והחברה שבתוכה אנו חיים.

רוב העבודות שהוצגו נעשו במיוחד עבור התערוכה. היה לי מעניין מאוד ללוות את המשתתפים מתחילת הדרך עד להצגת עבודותיהם בתערוכה. גם הקמת התערוכה נעשתה מתוך שיתוף פעולה של כל המשתתפים באווירה של פירגון הדדי

התמונות ממחישות את כל מה שלא אמרתי, כי כמו שאתם יודעים תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

הקמת תערוכה

בתהליך הקמה העבודה של קטיה זורין באמצע, העבודה של עירית יציב משמאל, והעבודה של מרים ברוק-כהן מימין

הקמת תערוכה2

הפועל  האפריקני  משמש רקע אידיאלי לעבודה של יובל עציוני 'דוממים' הנראית כאן בחלקה.

מודעות פרסומת