אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה לא פאטה מורגנה ולא חלום בהקיץ. אחרי בצורת ארוכה שנמשכה 63 שנה, סוף סוף זכיתי לראות במו עיני את האופנה נכנסת למוזיאון בדלת הראשית, כשווה בין שווים. פתאום, כולם מגלים את כוח המשיכה של אופנה במוזיאון, ומה שקרה בעולם הגדול כבר לפני עשרים שנה ויותר, הולך ומתרחש בארצנו הקטנטונת.
הראשון שנתן לאופנה לגיטימציה תרבותית היה מוזיאון העיר תל-אביב, שהכריז על שנת 2012 כשנת האופנה בבית העיר והציג עד כה חמש תערוכות אופנה עכשוויות, בועטות, מתריסות ובעיקר ממחישות את מה שאני אומרת כבר שנים לכל אוזן כרויה בסביבה, שאופנה זה הרבה יותר מגיא פינס וממשטרת האופנה שלו, הרבה יותר מ 'עשרה דברים שאת מוכרחה בארון' ואפילו הרבה יותר מערוץ האופנה הישראלי שעלה לאוויר בקול תרועה, והצליח עד כה רק למחזר את הרכילות הדביקה בביצה המקומית.

סנדרה בקלונד במוזיאון תל-אביב
עכשיו שיש כבר הוכחות בשטח, תסכימו אתי שאופנה היא תחום תרבותי שניתן לגלות בו אתגר אינטלקטואלי, חשיבה ביקורתית, התייחסות אקו-גלובלית ובעיקר יצירתיות מתפרצת, שוברת מוסכמות, נושמת ונושכת המוכיחה לכל מי שלא האמין, שאופנה היא מדיום אמנותי לכל דבר וענין.

סנדרה בקלונד
אז בואו נראה מה היה לנו השנה:
חמש תערוכות אופנה בבית העיר תל-אביב :
Three as four האוונגרדיסטים האקספרימנטלים, מניו-יורק
,Danielle Falillo האנרכיסט המורבידי, מפינלנד
,Jean Charles de castelbajac הפופ- סוריאליסט, מפריס
Boudicca הקונספטואלים מלונדון
Cangiari, הסוציאליסטים מאיטליה

סנדרה בקלונד
שתי תערוכות במוזיאון העיצוב בחולון
אופנה מכאנית- טווים סדר חדש: חידושי הטכנולוגיה באופנה
יוז'י ימאמוטו, האיש, האמן והאגדה.

סנדרה בקלונד
תערוכה אחת במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב
אתא, סיפורו של מפעל, אופנה וחלום

סנדרה בקלונד
שתי תערוכות במוזיאון תל-אביב לאמנות
גוף הדברים: שלוש סביבות אופנה: בלס, בודיקה וסנדרה בקלונד
קריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי, שתיפתח ב-20 בדצמבר, 2012.

סנדרה בקלונד
תערוכה אחת בגלרית החוה בחולון.
'עד עצם היום הזה' שמלות כלולות בקונספט אישי

סנדרה בקלונד
וואוו. אני לא מאמינה. כל זה קרה לא בלונדון, לא בניו-יורק ולא בפריס. אלא, כאן, אצלנו, בישראל. עכשיו, רק תסבירו לי איך זה שבמשך 63 שנות מדינה, הצלחתי לספור בקושי שתי תערוכות אופנה (פיני לייטרסדורף במוזיאון תל-אביב ולולה בר במוזיאון ישראל) ובשנת 2012 כבר ספרתי שתים עשרה תערוכות?
נשאר לי רק לקוות שזה לא איזה צונאמי חד פעמי, אלא שינוי מהותי ואמיתי בהבנת הנקרא של המילה 'אופנה'.
כל הצילומים של סנדרה באקלונד צולמו על ידי באייפון באישורה של משגיחה חמורת סבר, שזאת תופעה חריגה שעדיין לא נתקלתי בה במוזיאון תל-אביב לאמנות
8 תגובות
Comments feed for this article
25 בדצמבר 2012 בשעה 15:27
רחל
איזה יופי! עושה המון חשק לבקר בתערוכה.
25 בדצמבר 2012 בשעה 16:08
ayalaraz
רחל היקרה, את בטוח תיהני בתערוכה ותודה על תגובתך
12 בדצמבר 2012 בשעה 11:09
מרים ברוק כהן
אילה חביבה, תודה על שאת מספרת לנו על כך. אני גם חושבת שזה חשוב מבחינה חברתית, האופנה מפנימה בתוך קפלי הבגדים , במימדיהם וכולי תת זרמים חברתיים. אפשר להתבונן בבגדים וללמוד מה קורה בחברות שונות. אנחנו נשתדל לראות את כולן . מרים
10 בדצמבר 2012 בשעה 21:38
ida rak
אילה יקרה ,אכן , גם אני לא האמנתי עד שראיתי ונהניתי מאוד מאוד מאוד ,תערועה נפלאה ומעניינת ותודה על הבלוג העדכני .
10 בדצמבר 2012 בשעה 23:08
מלי פלג
אילה ,סוף סוף משהו הבין גם בארצנו הקטנטונת שאופנה אינה רק "לשים בגדים".שאופנה היא אומנות לכל דבר ,שהעוסקים בה משקיעים חשיבה ,שלחלקם יש אגנדה שבאה לידי ביטוי ביצירה שלהם ,שהיא .בגדים.
זו הזדמנות להודות לך על הכתבות שלך ,על העניין ,על הגישה ,על המקצוענות ועל האופן שבו את משתפת את קוראיך בהגיגיך.
תודה וישר כח.
11 בדצמבר 2012 בשעה 09:55
שלי שנהב
איילה היקרה, אכן את צודקת הגיע הזמן!! ואולי זה קצת באיחור.
החיבור וההשקה בין אופנה ואמנות היה ועדיין מצוי ביחסים אמביוולנטיים ומורכבים.
כחוקרת מוזיאונים נראה לי שמה שמסביר את ההתעוררות הזו נובעת מהתהליך ההולך וגובר שאופנה הפכה בעשורים האחרונים לתעשייה אכזרית, גלובאלית, נצלנית וחושפת את כול תחלואי הקפיטליזם.
ראו כתבתה המאלפת של סוזי מנקס מהניו יורק טיימס
http://www.haaretz.co.il/gallery/fashion/1.1880239
ד"ר שלי שנהב
חוקרת מוזיאונים ואוצרת
11 בדצמבר 2012 בשעה 10:09
ayalaraz
מלי יקרה, כיף לקרוא את התגובה שלך, רק בשביל תגובה כזאת כדאי לכתוב בלוג. אני באמת מרגישה שמשהו פה משתנה לגבי החשיבה על אופנה כמדיום תרבותי ואני שמחה על כך מאוד.
11 בדצמבר 2012 בשעה 10:07
ayalaraz
תודה לך, אידה, על תגובתך. אני באמת חושבת שמשהו טוב קורה במוזיאון תל-אביב לאמנות.