אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה לא פאטה מורגנה ולא חלום בהקיץ. אחרי בצורת ארוכה שנמשכה  63 שנה,  סוף סוף זכיתי לראות במו עיני את האופנה נכנסת למוזיאון בדלת הראשית, כשווה בין שווים. פתאום, כולם מגלים את כוח המשיכה של אופנה במוזיאון, ומה שקרה בעולם הגדול כבר לפני עשרים שנה ויותר, הולך ומתרחש בארצנו הקטנטונת.

הראשון שנתן לאופנה לגיטימציה תרבותית היה מוזיאון העיר תל-אביב, שהכריז על שנת 2012 כשנת האופנה בבית העיר והציג עד כה  חמש תערוכות אופנה עכשוויות, בועטות, מתריסות ובעיקר ממחישות את מה שאני אומרת כבר שנים לכל אוזן כרויה בסביבה, שאופנה זה הרבה יותר מגיא פינס וממשטרת האופנה שלו, הרבה יותר מ 'עשרה דברים שאת מוכרחה בארון' ואפילו הרבה יותר מערוץ האופנה הישראלי שעלה לאוויר בקול תרועה, והצליח עד כה רק למחזר את הרכילות הדביקה בביצה המקומית.

בקלונד1

סנדרה בקלונד במוזיאון תל-אביב

 עכשיו שיש כבר הוכחות בשטח, תסכימו  אתי שאופנה היא תחום תרבותי  שניתן לגלות בו אתגר אינטלקטואלי, חשיבה ביקורתית, התייחסות אקו-גלובלית ובעיקר יצירתיות מתפרצת, שוברת מוסכמות, נושמת ונושכת המוכיחה לכל מי שלא האמין, שאופנה היא מדיום אמנותי לכל דבר וענין.

בקלונד2

סנדרה בקלונד

אז בואו נראה מה היה לנו השנה:

חמש תערוכות אופנה בבית העיר תל-אביב :

Three as four  האוונגרדיסטים האקספרימנטלים, מניו-יורק

,Danielle Falillo האנרכיסט המורבידי, מפינלנד

,Jean Charles de castelbajac הפופ- סוריאליסט, מפריס

  Boudicca הקונספטואלים מלונדון

Cangiari, הסוציאליסטים מאיטליה

סנדרה בקלונד

סנדרה בקלונד

שתי תערוכות במוזיאון העיצוב בחולון

אופנה מכאנית- טווים סדר חדש: חידושי הטכנולוגיה באופנה

יוז'י ימאמוטו, האיש, האמן והאגדה.

סנדרה בקלונד

סנדרה בקלונד

תערוכה אחת במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב

אתא, סיפורו של מפעל, אופנה וחלום

סנדרה בקלונד

סנדרה בקלונד

שתי תערוכות במוזיאון תל-אביב לאמנות

גוף הדברים: שלוש סביבות אופנה: בלס, בודיקה וסנדרה בקלונד

קריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי, שתיפתח ב-20 בדצמבר, 2012.

סנדרה בקלונד

סנדרה בקלונד

תערוכה אחת בגלרית החוה בחולון.

'עד עצם היום הזה'  שמלות כלולות בקונספט אישי

סנדרה בקלונד

סנדרה בקלונד

וואוו. אני לא מאמינה. כל זה קרה לא בלונדון, לא בניו-יורק ולא בפריס. אלא, כאן, אצלנו, בישראל. עכשיו, רק תסבירו לי איך זה שבמשך 63 שנות מדינה, הצלחתי לספור בקושי שתי תערוכות אופנה (פיני לייטרסדורף במוזיאון תל-אביב ולולה בר במוזיאון ישראל) ובשנת 2012 כבר ספרתי שתים עשרה תערוכות?

נשאר לי רק לקוות שזה לא איזה צונאמי חד פעמי, אלא שינוי מהותי ואמיתי בהבנת הנקרא של המילה 'אופנה'.

 כל הצילומים של סנדרה באקלונד צולמו על ידי באייפון באישורה של משגיחה חמורת סבר, שזאת תופעה חריגה שעדיין לא נתקלתי בה במוזיאון תל-אביב לאמנות