אתמול בצהריים, בדיוק כשחזרתי מהמספרה עם הפריזורה שמתאימה לשמלה השחורה, שמתאימה לנעליים, שמתאימים לתיק, התברר לי סופית שיוז'י לא יבוא.

ואני כל כך חיכיתי. כל כך ציפיתי. ממש כמו בשיר "מיכאל" של מרים ילן-שטקליס שבו מספרת הילדה המאוכזבת איך חיכתה לו, איך לבשה את השמלה הכי יפה שלה לכבודו ואיך הוא הבטיח פעמיים לבוא אחר הצהריים ובסוף לא בא…

הילדה שבשיר בוכה בגלל שהיא ילדה קטנה.  אבל ילדות גדולות לא בוכות בגלל מישהו שלא בא. ילדות גדולות מתלבשות, מתאפרות, שמות חיוך מתאים ויוצאות לדרך.

יוז'י ימאמוטו חותם את שמו בפעם המי יודע כמה: פרפקציוניזם ללא פשרות

בגדי גברים בצבעוניות מפתיעה

פינת ההקרנה של הסרט "רשימות של ערים ובגדים"

…ברגע שהגעתי למוזיאון העיצוב בחולון והתחלתי להתבונן בתערוכה המעולה שאצרה גלית גאון, התברר לי מעל לכל ספק שיוז'י נמצא כאן למרות שהוא איננו. בכל אחד מהמוצגים ניכרת נוכחותו הדומיננטית, ניכר כתב ידו הייחודי, ניכרת הפילוסופיה שלו המבוססת על הא-סימטריה כמודל היופי האולטימטיבי וניכר ההידוק והצמצום מול החופש הבלתי מוגבל לשחק בצורות ובמרקמים כמו שרק יוז'י יודע.

בגדי גברים שמתכתבים עם היצירה שעל הקיר

הקהל הצבעוני באולם המבואה

את הסרט הנפלא של וים ונדרס "רשימות של ערים ובגדים" המוקרן באחת מפינות המוזיאון- אתם חייבים לראות. בסרט זה  חושף אמן אחד את דיוקנו של אמן שני. בסקרנות, ברגישות, בהבנה עמוקה ובהכרה בייחודו של יוז'י ימאמוטו. בסרט מספר ימאמוטו על חייו, על דרך עבודתו, על יחסו לנשים ועל תחושותיו בתוך מרקם עירוני. הוא נחשף לאט, טפח אחר טפח ומתגלה אמן ייחודי שמשתמש בבגדים ובטקסטילים כחומר למימוש אמנותו.

הדגם הכל כך אופייני ברחבת הכניסה למוזיאון

המיצג המופלא בקומה השניה

קומפוזיציה באדום בקומה השניה

הצבע השחור הוא בעיניו של ימאמוטו מכלול הצבעים הקיימים והחומר בא אצלו תמיד לפני הצורה. הבנת החומר היא הפונקציה הראשונה בתהליך העיצוב ולכן הוא יוצר תמיד באמצעות דיגום חופשי, שמאפשר לו לחוש את החומר, להכיר אותו, להבין אותו ורק אז ליצור ממנו את הדגם הנכון. בכנות ובפתיחות מספר ימאמוטו על הדרכים שבהן הוא בוחר בשביל להתחבר לשורשי נשמתו, כי רק כך הוא מסוגל להפיק את האמנות המזוקקת שהיא הנכונה ביותר בשבילו.

רקדנים מוסיפים תנועה לדגמים הדוממים

הדגמים המסתובבים בקומה הראשונה. כך אפשר לראות את הדגם מכל צדדיו

אקשן בכל פינה

יוז'י בתנוחה ובתנועה. מרתק.

יממוטו אופייני. אפשר לנחש גם בעיניים עצומות

דגם מפתיע

לראות את הסרט של ונדרס בתוך התערוכה של ימאמוטו זאת חוויה אחרת לגמרי מאשר לראות אותו באולם הקרנה. הדברים שנאמרים בו מומחשים בבגדים המוצגים מסביב. זהו שעור מומחש בפילוסופיה של אמן  שאמנם חושב על עצמו במושגים מערביים אבל הוא יפני בנשמתו.

הבגדים של ימאמוטו יוצרים הרמוניה מופלאה עם הפינות והזוויות המיוחדות במינן במוזיאון המיוחד הזה שעיצב רון ארד, ונדמה לרגע כאילו הקירות האלה וכל מה שביניהם- חיכו רק לו.

התערוכה מציבה את מוזיאון העיצוב חולון בשורה אחת עם מוזיאונים בינלאומיים בעולם. הקהל הרב שגדש את המבואה ואת  חללי התצוגה כבר הבין את זה והגיע בהמוניו. כן. למרות שזה בחולון ולא בתל-אביב.