כשהייתי קטנה רציתי להיות מוכרת בחנות  ממתקים. דמיינתי לי חנות קטנה ומטריפה עם המון צנצנות מסודרות על מדפים ובתוכן סוכריות מכל הסוגים והמינים: סוכריות טופי פירות עטופות בנייר משומן , צבוט ומגולגל בשני קצותיו, סוכריות מחליפות צבעים שצריך להוציא אותן כל פעם מהפה בשביל לראות לאיזה צבע התחלפו, סוכריות חמוצות עם דוגמת פרח באמצע שהיו נמסות  לאט בפה ובסוף קצת שורטות את הלשון, סוכריות סגלגלות בצבע שמנת, ורוד או תורקיז חיוור, שמוצצים אותן לאט ובסבלנות עד שחושפים את השקד שבפנים. דמיינתי גם שוקולדים קטנים ממולאים בקרם שמנת, או בליקר דובדבנים, עטופים בנייר כסף בצבעי אדום- כחול- צהוב, מונחים בקופסאות מרובעות, עגולות ומשולשות, שעליהן מופיע צילום של ורד אדום בשיא פריחתו, או של נערת פין-אפ, שאז עוד לא ידעתי שקוראים לה כך.

זה היה המגוון של סוכריות ילדותי. לא משהו שאפילו מתקרב למבחר של היום, אבל משהו שהספיק לי בהחלט בשביל חלום מפתה, מתוק ונחשק.

בחנות המטריפה שדמיינתי עמדו תמיד ריחות משכרים של קקאו, ליקר, תמצית וניל וניחוח לימון וניתן היה לבחור בה כל סוכריה שרצית ולמצוץ אותה בהנאה עד שהתפוגגה בפה. כדי להבין את החלום הזה, צריך לזכור, כי שנות ילדותי היו שנות צנע במדינת ישראל ושוקולדים וסוכריות היו יקרי מציאות. אני מניחה שבשל כך, היה החלום המתוק שלי, חלומם של עוד ילדים רבים מבני דורי.

כשגדלתי, פג קסמו של החלום, ואפילו 'צ'רלי בממלכת השוקולד' לא הצליח לעורר בי מחדש את התשוקה להיות מוקפת בממתקים. אבל, חלומות חייבים להתקיים, כי מה שווים החיים בלי חלום? וכך התחלפה לה  חנות השוקולדים הקטנה והמטריפה של ילדותי בחנות לחומרי יצירה, שבה מוצגים על מדפים צפופים המון סרטים, כפתורים, אבזמים, מלמלות, חוטי צמר, חוטי כותנה, חרוזים, פונפונים, גדילים, טבעות מתכת, לחצניות ועוד… שרק מלראות אותם מתחילים להופיע אצלי סימני התמכרות קשים, המתבטאים בגירוי בלתי נשלט בידיים המתגעגעות ליצור.

מדי פעם, בשהותי בחו"ל, אני עוצרת בחנות מסוג זה וכשאני בפנים, מוקפת בכל הטוב הזה- אני פשוט שוכחת מהעולם. החנות האחרונה מסוג זה, שבה ביקרתי, הייתה באיינדהובן, בהולנד. אף פעם בחיי לא ראיתי כל כך הרבה סוגים של חומרי יצירה מצופפים ביחד במקום כל כך קטן. הכניסה לחנות כמעט סמויה מן העין, ואם אתה לא יודע שהיא שם, רוב הסיכויים שתעבור על ידה מבלי לשים לב לקיומה. בפעם הראשונה שהגעתי- החנות הייתה סגורה ומה שראיתי מבחוץ לא נתן לי אפילו רמז קלוש על מה שמחכה בפנים. אבל בגלל שאני עקשנית, הגעתי לשם שוב, ואז צללתי בבת אחת לארץ הפלאות.

כל מה שהעליתי על דעתי וגם מה שלא- היה מונח בצפיפות על מדפים המגיעים עד לגובה התקרה. לחנות שתי קומות, והטיפוס לקומה השנייה – באמצעות סולם-מדרגות נסתר. בקומה השנייה יש עוד ועוד מכל דבר. סרטים בכל הגוונים ובני הגוונים שאפשר להעלות על הדעת, כפתורים מכל הסוגים והצבעים ו…כאן הייתי מוכרחה לעצור כדי לצלם. צילמתי ובלעתי הכול בעיניים. צילמתי והשתוקקתי לרכוש בבת אחת את הכול.

אבל כמו שקורה תמיד כשיש יותר מדי מכל דבר- קשה מאוד להחליט מה לקנות,  בגלל שיותר קשה להחליט על מה לוותר, וכך הסתכם לו מאזן הקניות שלי בחנות הקטנה והמטריפה במקום בקונטיינר מלא כל טוב, רק בסט של מחטים מיוחדות ומסרגות קרושה בכל הגדלים.

אבל במחשבה שניה, אולי במקום לקנות דגים- קניתי את החכה?

 כתובת החנות למעונינים:

Smitje, Kleine Berg 13-15, Eindhoven, Netherlands