אם יש מישהו שעדיין זקוק להוכחה כי אופנה היא אמנות לכל דבר – אני ממליצה לו לבקר בתערוכה "קו הגבול" של דניאלו פאלילו, שמוצגת עתה בבית העיר בתל-אביב.    קו הגבול של פאלילו עובר בין אופנה לאמנות, בין הומור מקאברי לאפוקליפסה מורבידית, בין כדורגל לגולגולת  אנושית ובין עולם מסוכסך לבין המלחמה הבאה.

מדים לקבוצת הכדורגל של בני יהודה בעיצוב דניאלו פאלילו

התערוכה המרשימה המוצגת בחלל הכניסה של בית העיר מורכבת מבגדים ענקיים, שכמעט כולם גזורים בגזרת טי אחידה, והם מוצגים על גבי דחלילים מעץ. לדחלילים יש גולגלות ולגולגלות יש שיער צבוע בתסרוקת נשית. לפעמים יש להם כדורים מעוטרים בכתמי צבע במקום גולגלות וההחלפה בין השניים מרמזת שאין הבדל גדול בין גלגולת אנושית לכדורגל. הבגדים הגדולים הם גרפיים מאוד ויש בהם איזה ניקיון המאפיין עיצוב פיני, שמזכיר במידת מה את בדי הדקורציה של "מרימקו" משנות השבעים של המאה שעברה.

למען האמת, הבגדים של פאלילו נראים יותר כמו בדי קנבס מצויירים, מאשר דגמי אופנה, דבר שחיזק אצלי את התחושה של צפייה בתערוכת אמנות. על הקיר השחור, בין הבגדים, תלויים כמה מרקעים שעליהם מוקרנים סרטי אנימציה קצרצרים, שעוסקים בהרס, בחורבן ובאימה.

 הנה סרטון וידאו קצרצר שמוצג בתערוכה:

"אני לא מתעניין באופנה במיוחד, אני פשוט עושה בגדים שמשמחים אותי, בתקווה שיוכלו לשמח גם אנשים אחרים". כך אומר פאלילו לשחר אטואן בראיון ל"גלריה" (הארץ, 23.3.12). בגדים משמחים? רק אם גולגלות  ונבואות חורבן הן כוס התה שלכם על הבוקר.

המסרים המילוליים שאומר פאלילו לאטואן באותו ראיון הם פשטניים למדי ואינם מצליחים לבטא את מה שמבטאות היצירות עצמן. "בוא נאמר שאם הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי המון סרטים מצוירים, אז שילבתי את הדמויות האלו בבגדים, ואם הלכתי לבר לראות משחק פוטבול או ביקרתי בהמון מסעדות המבורגרים, אז כל הדברים האלו נוכחים בה" .

למרות שיש ביצירות האופנה דמויות בסגנון קומיקס, הן לא נראות קלילות ומצחיקות. לי הן דווקא מזכירות את "הצעקה" של אדוארד מונק, הציור הנחשב לאחד מהאותות שבישרו את פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ואולי בגלל שפאלילו  הוא פיני, ומונק הוא נורבגי, והחורף בשתי ארצות אלה ארוך וחשוך- קל יותר לאנשי סקנדינביה לקלוט מסרים מן האופל???

אין זה מפתיע שפאלילו אוהב במיוחד את הצבע השחור ובהשראתו נצבעו כל הקירות  שמאחורי הבגדים בצבע שחור, מה שגורם למבקר למקד את מבטו בבגד, ולבגד להיבלע בחלקו על ידי הקיר. הצבעים העליזים- מטעים. לא הסמיילים הגדולים המפוזרים על הבגדים, לא סמלי השלום ואפילו לא דמויות הקומיקס הגרוטסקיות מצליחים לעורר בצופה בדל חיוך או בת צחוק. "צוחק מי שצוחק אחרון" זה מה שאומרים לי דחלילי העץ הגדולים עם הגולגלות המעוטרות.

במבואה לאולם בית העיר מוצגות גם תלבושות הספורט שעוצבו במיוחד על ידי פאלילו לנבחרת הכדורגל של בני יהודה. הצבע הכתום יוצר תחושת שמחה ויש בתלבושות כמה נגיעות עיצוביות שיש בהן הומור. בנוסף מוצג גם סרט וידאו שבו נראים כוכבי הקבוצה בעת משחק באצטדיון הבית שלהם בשכונת התקווה. השחקנים נלחמים באויבים בלתי נראים בעוד  סכנת 'הכדור המתפוצץ' מרחפת מעל ראשם ונראה לי כי יהיה זה מיותר להוסיף מהי המשמעות של כדור מתפוצץ ביצירותיו של פאלילו.

borderline בבית העיר, רח' ביאליק 27, ת"א. אוצרת ראשית: איילת ביתן-שלונסקי,  מנהלת אמנותית: קלודט זורע.

ולסיום, אמתיק לכם את הצעקה של מונק עם המוסיקה הנפלאה של ניק שובלין. תיהנו

מודעות פרסומת