העיתון של אתמול נחשב בדרך כלל למשהו חסר ערך, שעבר זמנו. מה שהיה אתמול כבר לא רלבנטי להיום ובטח שלא יהיה רלבנטי למחר. נכון? אז זהו שלא. יש מקום אחד בעולם, שבו אפשר לקרוא עיתון משנת תרפפ"ו ולגלות שהוא אקטואלי להפליא לשנת 2012. רוצים לנחש איפה? אני מניחה שאין צורך. יחסי יהודים-ערבים, יחסי דתיים-חילוניים, יוקר הלחם/ הקוטג'/ הדלק…נושאים שתקועים בעיתונים שלנו כמו מסמר בלי ראש. האנשים בכותרות, אלה שפעם לא היה להם תחליף- כבר התחלפו מזמן, אבל הסוגיות שדנו בהן אז- נשארו ללא שינוי.
ועל זה אפשר בהחלט לכתוב פוסט. אבל לא את הפוסט הזה. כאן אני רוצה להראות לכם איך העיתון של אתמול יכול להיות השמלה של מחר. האירוע: החומר שממנו עשויות המילים. המקום: קניון G בבניני You. הנושא: פרויקט משותף של מוסף גלריה ועיתון הארץ עם הפקולטה לעיצוב בשנקר. התוצאה: משובבת לב.
הנה התמונות שצילמתי בתערוכה. כל מילה מיותרת.

המילים שעבר זמנן- חוזרות בגדול
אז אם אתם בסביבה וגם אם לא- לכו לראות. שימוש טוב מזה לעיתונים של אתמול לא תמצאו בשום מקום!
2 תגובות
Comments feed for this article
4 במרץ 2012 בשעה 21:34
ayalaraz
מגי היקרה, תודה על ששיתפת אותי בזיכרונות הילדות שלך. אנחנו יכולים לשכוח מה היה אתמול, אבל אנחנו לא שוכחים אף פעם את זיכרונות הילדות. הסיפור שלך מגלה עוד משהו עלייך שלא ידעתי, שמחתי לקרוא.
3 במרץ 2012 בשעה 12:22
magi
זה היה בפורים ההיתי בת 10 לא הספיקו להכין לי תחפוש ת לפורים כמובן לפני הרבה שנים אבא שלי חזר מהעבודה מאוחר בערב ובידו היה כובע מקרטון ומסכה לעיניים בצבע שחור בכיתי נורא אבא שלי אמר לי לכי לישון והכל יהייה בסדר ובבוקר קמתי וניגשתי להול ועל השולחן היתה חצאית צבעונית וחולצה יפייפיה תפורה ממגזין לאשה תפירה מדויקת ועל הכובע רשום לאישה החצאית היתה מדהימה איך שמחתי ההיתי מיוחדת כמו שאהבתי אימי איפרה אותי ממיטב כלי האיפור היקרים שלה הלכתי לבית הספר למסיבת פורים שמחה וצוהלת בדרך פגשתי חברות מחופשות למה התחפשת הם שאלו למגזין לאשה עניתי רובם לא הבינו מה זה שאלו החברות לא כל האמהות אינטיגלטיות שקוראות את מגזין לאשה המורות השתגעו על התחפושת אבא שלי תפר כל הלילה את התחפושת