לפעמים אני נתקלת בתמונה שמספרת לי סיפור. הסיפור לא תמיד שלם. לפעמים יש לו התחלה ואמצע אבל אין לו סוף. לפעמים יש לו סוף אבל אין לו התחלה או אמצע. אני יכולה להשלים את החלקים החסרים בעזרת שפת הבגדים. זאת שפה שעוזרת לי להבין את פרטי הפרטים של הדמות: מצב כלכלי, מצב חברתי, אפילו מצב אישי. זה שבגדים יכולים לספר על תקופה – כולם מסכימים, אבל שבגדים יכולים לספר על מצב אישי? הרוב מפקפקים. אני טוענת שכן. ואם תסכימו – אני מוכנה להדגים.

הנה למשל, הדמות בתמונה שלפנינו. היא נולדה ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה, בבריטניה או באחת ממושבותיה מעבר לים. נניח שקוראים לה וירג’יניה. היא בת 30, עדיין רווקה ובמושגי התקופה היא כבר בתולה זקנה. היא גרה עם הוריה העשירים. הם הציגו אותה כבר לפני כמה וכמה מחזרים מרקע חברתי מתאים, אבל עד עכשיו היא דחתה את כולם. התמונה צולמה בין השנים 1910-1914, קצת לפני מלחמת העולם הראשונה. זוהי תקופה שבה האופנה עברה שינוי משמעותי: המחוך הקשיח שיצר את צללית שעון החול, ששלט עד אז, פינה את מקומו למחוך ארוך יותר ורך בהרבה, וקו המותניים החל לנוע כלפי מעלה.

המחוך החדש משנת 1914- פחות נוקשה מהמחוך הקודם

את הצללית החדשה הציג לראשונה בפריז, פול פוארה, האופנאי הנחשב ביותר של התקופה. צללית זו אומצה בעיקר על ידי הנשים המתקדמות, שהעזו להופיע בציבור עם בגדים רכים, שאפשרו לנחש פחות או יותר איך נראה הגוף הנשי שמתחת לבגדים, מה שנחשב במושגי הצניעות של התקופה העזה חסרת תקדים.

דגם של פול פוארה משנת 1914

וירג’יניה אימצה בשמחה את האופנה החדשה. בתמונה היא לובשת שמלת תחרה רומנטית, עם מחוך ארוך ורך, ועליונית תחרה רפויה. הבגדים שלה משדרים נשיות ורכות יחד עם תעוזה אופנתית שמסייעים לנו להבין את האופי העצמאי שלה וגם את המלנכוליה הטבועה באישיותה. השיער שלה איננו מסורק בתסרוקת האופנתית של התקופה, אלא יותר קצר מהמקובל ופחות "עשוי", והוא מחזק את המסר שמעבירים הבגדים. התיק שהיא אוחזת על ברכיה, הוא תיק מקורי ובולט, שעוזר לנו לאשש את ההנחה כי וירג’יניה היא אישה עצמאית, מתקדמת בדעותיה, אשר בעת צילום התמונה נמצאת כנראה בשלב חשוב בחייה. אני יכולה להמציא עלילה רומנטית על פי האפיזודה המונצחת בתמונה, כמו למשל, שווירג’יניה קיבלה זה עתה הצעת נישואין והיא נמצאת בהתלבטות קשה עם עצמה לפני שתיתן את תשובתה הסופית. על פי ניתוח הבגדים של וירג’יניה הייתי יכולה דווקא לנחש מה היא תחליט. אבל אני מעדיפה שלא… ולא, אין על מה לדבר. כי אני ממש אוהבת הפי-אנד!

מודעות פרסומת