החלטתי להעלות כאן קטע מתוך פוסט שכתבתי לפני שנה , מכיוון שהוא נראה לי מתאים ל-2012, בדיוק כפי שהתאים ל-2011.  וכתוספת , קבלו מחווה רומנטית שלא תשאיר אתכם אדישים: ה"הפי אנד" הבלתי נמנע בסרט "כשהארי פגש את סאלי" כולל  הספירה לאחור והנשיקה הרומנטית בחצות, אם כי ממש ברגע האחרון.

והנה הקטע מתוך הפוסט הישן  כלשונו:

אני אוהבת התחלות חדשות, אבל שונאת דפים חלקים, כי הם גורמים לי רתיעה. אין בהם למה להתחבר. אין עקבות. אין סימני זמן.  אין כלום. לכל מלוא העין לבן  ואין במה להיאחז. הפחד מפני קלקול הדף הנקי, הבתול, במשהו לא מוצלח- יכול להיות פחד משתק. מחסום ליצירה. אבל על דף מותחל- תמיד אפשר להוסיף משהו, להתחבר למשהו, היצירה זורמת. החיבור מיידי…

שנה חדשה פותחת דף חדש. אפשר לכתוב עליו הכול. אפשר לצייר עליו עולמות שלמים, אפשר לכסות אותו בנשיקות ואפשר גם להזיל עליו  דמעות.  אבל זהו דף חדש בתוך יומן מותחל, יומן שבו נכתבו כבר דפים רבים וכל אחד מהדפים שנכתבו משפיע על הדף החדש שייכתב וגם מושפע ממנו…

זה הזמן שבו אנחנו מבטיחים לעצמנו לקיים, להגשים, למלא, להיטיב, לתת, לקבל, לזרום ולתרום. זהו סיומו של העשור הראשון באלף השלישי. שנת 2011 כבר מחכה בפתח.

שנה טובה ומאושרת לכולכם!!!

מודעות פרסומת