במרחק של שלושה ימים בלבד משבוע האופנה, שהתקיים במתחם התחנה בתל-אביב, נחתה עלינו במפתיע שנת האופנה בבית העיר. מתברר שסוף סוף גילו אצלנו את כוח המשיכה. לא. לא את זה של כדור הארץ. אלא, את זה של האופנה.

המיצג במרכז הבמה התחתונה

הדוגמניות בדרכן למרכז הבמה

מיצג דוגמנית עם שטיח
שנה שלמה של אופנה בבית העיר, נשמע פרויקט מסקרן ומאתגר. היונה הראשונה של שנת האופנה שנחתה כאן, היא אופנת השלום In Salaam In Shalom שהוצגה בבית העיר המחודש ביום א' 27 בנובמבר, 2011, על ידי הקבוצה הניו-יורקית three as four .

מבט מלמעלה אל מרכז הבמה

עוד דגם של as four

מבט כלפי מעלה בבית העיר
קבוצה זו רקמה בעבודת צוות בשיתוף פעולה עם בית העיר תל-אביב, מיצג מרתק, שבו שילבו היוצרים בין אסתטיקה יהודית וערבית ובין תרבויות ועולמות ויזואליים משתי הדתות. טליתות וכאפיות, מגיני דויד, חמסות ושופרות, חוברו והותכו בווריאציות שונות ויצרו מארג סימבולי מעניין ומתוחכם.

סיבוליקה של סמלים דתיים בשילובים מעניינים
המיצג היה בחלקו סטטי , על גבי בובות, ובחלקו דינמי על דוגמניות. מהמקום שבו ישבתי יכולתי לצפות בדגמים ממש מקרוב ולראות כי הדגמים שהוצגו לא היו אחידים ברמתם, כמה מהם היו מתוחכמים ומורכבים ואחרים סכמתיים ולא משכנעים. ובכל זאת המיצג בכללותו נראה מרשים ומרגש.

דגם על גבי בובת דיגום במרכז הבמה
צוות העיצוב של three as four מורכב מעדי גיל, ישראלית החיה בניו-יורק, גבי עספור, פלסטינאי שגדל בלבנון, ואנג'לה דונהאוזר, שנולדה ברוסיה וגדלה בגרמניה. העובדה שהצוות גובש מאנשים בעלי רקע תרבותי שונה תרם לגיבוש פרויקט המציג אחדות מתוך ניגודים הבאה לידי ביטוי ביצירה משותפת המשלבת אמנות ואופנה.

עוד דגם המתמזג עם הטקסטורה של הרצפה בבית העיר
על פי דברי המארגנים, יוצגו בהמשך השנה תערוכות מתחלפות של אופנה, רובן מחו"ל , עם אמנים בינלאומיים וכן יתקיימו במתחם מפגשי אמן, סדנאות, פאנלים והרצאות שסובבים כולם סביב אופנה כתרבות מולטי-דיסציפלינרית.

החיפוי של הקירות והרצפה בבית העיר בדגם גרפי המשלב סימבולים דתיים
ולצד הברכות על היוזמה של איילת ביתן-שלונסקי וקלודט זורע, עולה השאלה המתבקשת: מדוע לא מצאו המארגנים לנכון לתת במה גם לאופנה הישראלית על היבטיה השונים, ולמפגשים עם אנשי מחקר ואקדמיה היכולים לשפוך אור על היבטים וסוגיות באופנה שלנו בעבר ובהווה, אשר הגיע הזמן לדון בהם סוף סוף בכובד ראש.

הרחבה שלפני בית העיר
4 תגובות
Comments feed for this article
6 בדצמבר 2011 בשעה 17:37
ayalaraz
תודה לך רות, על תגובתך. אני מסכימה עם כל מילה שלך ומחכה להמשך החשיפה אצלנו לאירועי אופנה ובמיוחד לחשיפה מוזיאלית של מעצבים מקומיים.
3 בדצמבר 2011 בשעה 18:51
רות גרון
מרים, השאלה האם מישהו ילבש את זה לא רלונטית לטעמי, זה כמו לומר על עבודתו של צייר " אבל השאלה האם מישהו יקנה את זה?"
שאלת המסחר לא יכולה להיות קרטריון בעשייה תרבותית שכן אז מצבינו יהיה מר. פרויקטים של אופנה המתקיימים בקונטקסט של מוזאון לאמנות חייבים לתת חרות מוחלטת חסרת פשרות למעצבים. לגבי המעצבים המקומיים- אחד מענפי התרבות המוצלחים ביותר של ישראל- הקולנוע הישראלי, סבל שנים מתוצרת דלה ומאכזבת, אחד מהגורמים המשמעותיים להתפתחות המרשימה שלו , היא ההיחשפות והמפגשים של היוצרים המקומיים עם יוצרי קולנוע מהעולם והחשיפה לקולנוע מרגש, נסיוני וחדשני מרחבי העולם. מפגש דומה של יוצרי אופנה מקומיים עם העולם הסובב להם יהיה כמשב רוח רענן ליוצרינו התשושים היוצרים בבדידות מזהרת מנותקים משכנינו ורחוקים מרחק כרטיס טיסה יקר מידי מארופה ואמריקה.
1 בדצמבר 2011 בשעה 15:24
ayalarazלה רז
תודה לך, מרים, על תגובתך. אני שמחה שאת מסכימה אתי לגבי הפניית הזרקור אל המעצבים שלנו.
30 בנובמבר 2011 בשעה 13:17
מרים ברוק-כהן
אילה התבוננתי בתמונות היפות, לפני שקראתי את מילותייך ושאלתי את עצמי אתאותה שאלה שכתבת בסוף….המופע יפה, לתצוגה, האם מישהו גם ילבש את זה? ואכן איפה האופנה המקומית שלנו? היוצרים שלנו? החומרים שלנו? מרים