בשבוע שעבר הלכתי עם בן-זוגי לבקר באגף החדש של מוזיאון תל-אביב לאמנות ע"ש שמואל והרטה עמיר. כל כך הרבה ביקורות קטלניות כבר קראתי על המבנה החדש שמראש הגעתי לשם עם רמת ציפיות נמוכה במיוחד. במחשבה שנייה אולי דווקא כדאי לאמץ את המנהג הקלוקל הזה להגיע לכל מקום עם רמת ציפיות נמוכה, כי אז יש לכם סיכוי גבוה במיוחד להתרשם לטוב.
מה כבר לא אמרו על המבנה החדש? שהוא נובורישי. שהוא מתיפייף. שהוא לא פותר באופן מוצלח את בעיות החלל הפנימי ומשאיר פינות מיותרות. שבישראל לא צריך מבנה גדול כל כך. שאדריכלות המבנה מתחרה באמנים המציגים בין כתליו. אבל אני, כמו תמיד, מוכרחה לראות במו עיני כדי להחליט.

זוויות מפתיעות מתגלות לעין בחלל המבנה
אז אחרי שהייתי וגם ראיתי, אני מרשה לעצמי למסור לכם את רשמי הבלתי תלויים בהחלט. קודם כל כדאי לכם להיכנס לבנין החדש מכיוון משכן האמנויות, שהוא כשלעצמו קומפלקס מכוער והשנים שעברו עליו (שלפעמים מצליחות להוסיף פטינה למבנים מכוערים ולייפות אותם) אינן מיטיבות עם המבנה הזה, שאיננו נאה בלשון המעטה, לא מבפנים ולא מבחוץ. אבל, תתעלמו. תעברו על פניו במהירות ותיכנסו למבנה החדש של המוזיאון ומיד תרגישו כאילו בזה הרגע נחתתם בחו"ל.

מבט אל משכן האמנויות בכניסה למבנה החדש: היה ונשאר מכוער

זוויות מעניינות בחלל הפנימי

מבט מהזווית המיוחדת שלי אל התערוכה "חמישה רגעים" הסוקרת את ההסטוריה של מוזיאון תל-אביב

טיפול מדוייק בפרטים תורם להרגשה של חו"ל

מבט אל המדרגות הנעות לכוון המבנה הראשי

הקפטריה עם הקיר שעליו מוצגת יצירה של מיכל רובנר
כדי להעריך את ההישג של סקוט כהן, אדריכל הבנין, יש לזכור כי המבנה החדש מתוכנן על מגרש משולש שהוא מסובך ביותר לתיכנון . בכל זאת הצליח כהן לתכנן מבנה מרשים, פונקציונלי, עם פרטים מעניינים במיוחד וגם ליצור חדרי תצוגה לא מגלומניים מדי, המתאימים בהחלט להצגת יצירות אמנות בגדלים שונים.
ההקפדה על הפרטים ואיכות הבניה במבנה הזה יוצרים סטנדרט בניה חדש בישראל, שהוא מכובד ומרשים ותורם להעצמת חווית חו"ל שהיתה לי במוזיאון. הקפטריה הצנועה שברקע שלה מוצגת יצירת הוידאו "ברושים" של מיכל רובנר, תורמת גם היא לתחושה של תרבות במיטבה.
צילמתי במוזיאון כמה תמונות, שאחדות מהן הבאתי כאן, ובכולן מתקבלת קומפוזיציה מעניינת ומפתיעה מכל זווית אפשרית.
עכשיו אניח לכם להתבונן בתמונות שצילמתי ולהחליט בעצמכם אם אתם בעד או נגד המבנה החדש של מוזיאון תל-אביב לאמנות, אבל זה בהחלט לא פוטר אתכם מחובת ביקור. קחו יום פנוי והקדישו זמן לסיור מקיף במבנה החדש וגם לתערוכה המוצלחת במיוחד של אנסלם קיפר המוצגת בו עכשיו ותרגישו כאילו אתם בחו"ל מבלי לצאת מהארץ.
4 תגובות
Comments feed for this article
20 בנובמבר 2011 בשעה 20:18
magi
נהדר מדליק ותודה לך
6 בדצמבר 2011 בשעה 15:50
עדנה
הי אילה
תמיד כף לקרוא את מה שאת כותבת
לא קראתי את הביקורת שלך על האגף החדש במוזיאון אלא לאחר שביקרתי שם.
תחושתי היתה בדיוק כתחושתך-חו"ל! וזו הרגשה נפלאה במיוחד בתוספת השמש הישראלית שהאירה את החלונות/פתחים.
לאור מה שכתבת על אילוצי המגרש אני מבינה יותר את המבנה המיוחד. האמת שקצת הלכתי לאיבוד ולא הבנתי את השלוחות והפיתולים, אבל אהבתי.
גם אני אהבתי את אזור הקפיטריה שיחד עם החלל הגדול ויצירת רובנר שרצה על הקיר היתה תחושה של מקום מכובד.
וקיפר מדהים. לא הכרתי את עבודותיו. מרשים וחזק. אהבתי גם את המקום שהוא נותן לאישה-לפי הפרשנות שלי, שבתכלס מחזיקה ומזינה את כל העולם…
חוץ מזה שכשהולכים עם חברה טובה הכל נראה עוד יותר טוב.
ד.א. סימנו בארוחה בטוטו שהיתה טובה מאד. הלחי של לוקוס היתה מנה מענינת
ווכל המנות היו מתובלותנפלא.
כל טוב
עדנה
6 בדצמבר 2011 בשעה 17:46
ayalaraz
עדנה היקרה, תודה על תגובתך. אחרי מבול ההשמצות שיצא לי לקרוא על האגף החדש, אני שמחה שגם את חושבת כמוני. מקבלת את המלצתך על טוטו. מקווה שנסעד בה ביחד עם בני זוגנו..
6 בדצמבר 2011 בשעה 17:48
ayalaraz
תודה רבה לך מגי על תגובתך. אני שמחה שאת נמנית בין קוראי הבלוג שלי.