את לא מאמינה שיש דברים כאלה עד שזה קורה לך. פתאום יש לך בלוק. לא, לא איטונג. בלוק בראש. שום רעיון כתיבה לא מצליח להגיע למוח שעובד בקדחתנות על ריק וכל הניסיונות לפרוץ את החסימה נראים כמו מרק תפוחי אדמה.

יום ראשון- תפוחי אדמה

יום שני- תפוחי אדמה

יום שלישי – הפתעה נעימה…שתי מנות תפוחי אדמה!!!

שזה אומר בשפה פשוטה עוד רעיונות מאותו השום-כלום. רעיונות משומשים. רעיונות ממוחזרים. רעיונות בנאליים. רעיונות טריוויאליים. שום דבר לכתוב עליו הביתה.

אני מסתובבת מסביב לבלוק, זאת אומרת, מסביב לבלוג. מזפזפת קצת בגוגל, מרפרפת קצת ביו-טיוב וכלום. המוזה, או איך שקוראים לה, כבר לא גרה כאן יותר.

כל מילה מיותרת

אולי אנסה לבדוק כמה שיטות "עשה זאת בעצמך" לשחרור סתימות? הרשת מלאה עצות שאתה יכול ליישם חופשי-חודשי כמו למשל עשרה כללים לתיחזוק שוטף של המוזה ממש קרוב לחזה:

כלל ראשון: התחל לכתוב גם אם אתה שרוי בבלוק מוחלט. אם תחזור בקביעות על פעולת הכתיבה המוח יהיה מוכרח לשתף אתך פעולה. דוגמא:  גרהאם גרין כתב כל בוקר רק 500 מילה ואפילו בקצב הזה הוא הצליח לפרסם 30 ספרים. טוב, הוא סופר! זה לא בדיוק רלבנטי!

כלל שני: אל תחמיר מדי עם עצמך. אנה קוונדלין אומרת "לאנשים יש מחסום כתיבה לא בגלל שהם לא מסוגלים לכתוב, אלא בגלל שהם מתייאשים כשהכתיבה לא רהוטה" תפסיק להיות ביקורתי. אתה תמיד תוכל לערוך את מה שכתבת יותר מאוחר. ואני רק צריכה לספר לה שאני פרפקציוניסטית!

כלל שלישי: תתחיל להתייחס לכתיבה כמו לעבודה ולא כמו ליצירת אמנות. סטפאן קינג אומר שהתייחסות לכתיבה צריכה להיות כמו לעבודת כפיים, כאילו שמלאכת הכתיבה מתבצעת באמצעות הנחת מילים על דף. מישהו ראה פעם בלוק אצל  פועל בנין?

כלל רביעי: קח את הזמן לנוח, אם זה עתה סיימת פרויקט. אתה צריך זמן חופשי בשביל לקבל רעיונות. אל תילחץ את עצמך ואז זה יגיע. דווקא זה נשמע הגיוני. הבעיה היא שקשה לי ליישם.

כלל חמישי: קבע לעצמך לוח זמנים והשתדל לעמוד בו. בזה אני אלופה! אל תנסו אותי!

כלל ששי: אתה יכול לכתוב אפילו על זה שלא בא לך לכתוב. גם זאת כתיבה והיא יכולה אפילו להיות משעשעת. משהו כמו מה שאני כותבת עכשיו, כאילו?

כלל שביעי: עבוד על יותר מפרויקט אחד. כשבאחד מהם אתה נתקע תמיד תוכל לעבור לשני. ומה קורה כשנתקעים בשניהם?

כלל שמיני: נסה לחבר תרגילי כתיבה. תשכח את התיכון. עכשיו אתה היוזם. עד כאן. לתיכון אני לא חוזרת. נקודה.

כלל תשיעי: נסה לכתוב במקום אחר, אולי זה יקרב אותך אל המוזה או את המוזה אליך. בית קפה זה רעיון טוב. אולי , לא ניסיתי.

כלל עשירי: אל תשכח למה התחלת לכתוב. הכתיבה צריכה להיות כיפית, לבוא ממקום אמיתי ולא להיות כפויה. אוי אוי אוי…מבלי להרגיש, זה בדיוק מה שעשיתי עכשיו.

מודעות פרסומת