חשבתם פעם מה משמח אתכם? אני לא מתכוונת כאן לדברים גדולים ולא לכאלה שקובעים גורלות. אני גם לא מתכוונת לשמחות משפחתיות, לא להישגים בקריירה  וגם לא להישגים מכל סוג שהוא. הדברים שאני מתכוונת אליהם הם דברים  קטנים.  קטנים מאוד אפילו. ממש טריוויאליים. מהסוג שבסוף היום לא ייכנס לרשימת ההישגים ולא ידווח לאיש. דברים שנשכחים מהר על אף שהם גורמים לנו  שמחה גדולה מאוד.

הנה מה שמשמח את ג'ולי אנדרוס בסרט המקסים 'צלילי המוסיקה':

טל על הורד, שפמפם של ארנבת,
סיר של נחושת, כפפה מנומרת,
וחבילות עטופות בסרטים,                                                                                                                             אלה דברים שאותי משמחים.

( צלילי המוסיקה/ רוג'רס והמרשטיין, תרגום: אבי קורן)

ומה משמח אותי?  מישהו שחייך ואמר לי "בוקר טוב" למרות שהוא לא מכיר אותי בכלל. ציפור שליקטה פירורי לחם מהשולחן שלי בדיוק כשאכלתי בגינה. חיוך של תינוק שנישא על הידיים של אימו בתור לקופה, שמושיט אלי יד שמנמנה ומציע לי את טבלית השוקולד הנמסה בכף ידו.

אלה הדברים שאותי משמחים. למה? בגלל שהם בלתי צפויים. בגלל שהם ניתנים בלי חשבון. בגלל שהם  לא מתוחכמים. בגלל שאני מסוגלת להתרגש מהם כמעט עד דמעות.   אבל כשאני צריכה זריקת מרץ באופן דחוף , ואין בסביבה שום ציפור, תינוק, או איש שיגיד לי בוקר טוב- או אז יש לי מקום משלי שאף פעם לא מכזיב.

המקום הזה הוא לפעמים מהודר  ולפעמים דל. לפעמים מסוגנן ולפעמים פשוט. לפעמים יש בו מבחר גדול ולפעמים המבחר- מצומצם. אבל המקום הזה מצליח תמיד לשמח אותי. להשכיח ממני את מה שאני רוצה לשכוח ולהציע לי אפשרויות לחלום חדש. קסום. מרגש ומפתיע. הנה כמה תמונות שצילמתי במקום כזה.

וכל מי שיצר אי פעם, יסכים אתי כי היצירה הגדולה ביותר  היא זו שעדיין לא נוצרה והשלב המרגש ביותר ביצירה הוא השלב שבו עולה בך רעיון שעדיין לא גובש והוא נראה לך כרעיון הטוב ביותר שהיה לך אי פעם. כי ליצירה שעוד לא  נוצרה אין חסרונות ואין פגמים. שום ביקורת לא תצליח להרוס אותה. זוהי היצירה הטהורה. היצירה במיטבה.

כשנושכים לי, כשעוקצים לי,
כשעצוב נורא,
באים הדברים שאותי משמחים,
ואז שום דבר לא רע!    (רוג'רס והמרשטיין)

ולכל מי שמתגעגע לג'ולי אנדרוס בסרט 'צלילי המוסיקה' הנה תזכורת קצרה