אתחיל בוידוי קצר: אני מתה על שווקים. לא חשוב של מה. ירקות, פרחים, פשפשים, עתיקות. כל מה שמוצג בתפזורת, לא יוצא מקופסאות חדשות ולא מונח למכירה על מדפים נקיים בשורות מסודרות- עושה לי את זה.
רק מה? במשך שנים היה בן זוגי מקבל פריחה רק מעצם המחשבה שהוא עלול לעבור בשוק, על יד שוק, או אפילו ברדיוס של 5 ק"מ ממנו. לכן, בחו"ל, כשהוא כבר היה הולך אתי לשוק- הייתי מרגישה כמעט כמו הדג שבלע את יונה, וקוצר רוחו המתוח יחד עם הפגנת הסבל הנפשי שעובר עליו, גרמו לי להרים ידיים ולוותר על השיטוט והמישוש הרבה יותר מהר ממה שהתכוונתי.

בובות שבורות ועקומות תמיד מעוררות אצלי סימפטיה

כפתורים ישנים מעלים בדמיון את השמלות של פעם
אחרי כמה קונפליקטים מהסוג הנפתר רק עד לשוק הבא, הגענו להבנה. הוא בוחר בית-קפה בסביבה ואני "עושה שוק". נוגעת, ממששת, מודדת או מתפעלת. אבל גם הסידור הזה לא היה משהו. כמה זמן אפשר להשאיר בן-זוג בקפה לבד? יש כל מיני סכנות, אתם יודעים, ורצוי לחשוב עליהן מראש.

חלקי שמלות עתיקות מתקופת הבל-אפוק

לא רק בגדים...
אבל הנס שלא ציפיתי לו קרה, כשהנ"ל החליט לקחת קורס בהערכת חפצי אמנות. בקורס זה שניתן על ידי יריב אגוזי, גם נוגעים ומתבוננים בחפצים עתיקים ולא רק לומדים עליהם בתיאוריה. בקיצור, מאותו רגע השתנו חיי. מאז, בכל נסיעה אנחנו משלבים ביקור בשוק עתיקות ואין מאושרת ממני בעולם.

ועוד בגדים...
גם בנסיעה האחרונה שלנו ללונדון ביקרנו בשוק פורטובלו. כנראה השוק הגדול ביותר בעולם. הגענו לשם ביום שבת, ומכיוון שהמלון שלנו היה די קרוב לנוטינג היל, ששם כידוע, שוק פורטובלו נמצא, ובגלל שמזג האוויר בלונדון היה אביבי עד חמים, הלכנו לשם ברגל.

דברים יפים

צבעוניות הורסת

נעלי כלה מתחילת המאה ה- 20

ועוד נעליים לא כל כך עתיקות

כלי חרסינה, בולים ושטרות כסף
כמות האנשים ששוטטו בפורטובלו באותו יום שבת של חודש יוני, הייתה מעבר לגבולות ההיגיון. כנראה שלא רק אנחנו התרשמנו ממזג האוויר הנפלא והמאוד מפתיע. וכך מצאנו את עצמנו בתוך נהר אדם מכל הצבעים והמינים, שזרם, משך, דחף ונדחף והיה ממש צריך להפעיל מרפקים כדי לפלס בתוכו דרך וכמובן שהיה בלתי אפשרי להתבונן באיזה פריט מעניין מקרוב שלא לדבר על קניית משהו לאוסף. מה שנשאר לי לעשות זה רק לצלם וגם את זה לא היה קל לעשות, מכיוון שבכל רגע ששלפתי מצלמה והקלקתי נדחף מישהו לפריים שלי בתנועה נמרצת שהרסה את התמונה. אז תמונות מופת אין כאן, אבל אולי משהו מה"מציאות" אפשר לקלוט.
6 תגובות
Comments feed for this article
24 ביוני 2011 בשעה 14:57
אידה רק
נפלא אילה,כיף גדול לשוטט שם ,הפתעות נהדרות בכל מקום אני חזרתי משם עם כיסויי כריות מקסימים ומאג גדול של וודגווד לקפה.ועד הפעם הבאה להתראות.
7 ביולי 2011 בשעה 07:52
ayalaraz
אידה היקרה, אני בטוחה שחזרת משם לא רק עם כריות מקסימות אלא גם עם הרבה רעיונות חדשים ליצירה.
24 ביוני 2011 בשעה 14:38
מדפים
נורא אותנטי השוק הזה..
7 ביולי 2011 בשעה 07:51
ayalaraz
מסכימה לגמרי.
23 ביוני 2011 בשעה 19:55
magi
לקרוא ולהבין שיש לך אחות שאוהבת את מה שאת אוהבת וזה בעצם כל כך דומה לך זה עושה משהוא בלב זה מה שנקרא לקרוא ולהיתרגש כל הכבוד לך אילה
7 ביולי 2011 בשעה 07:50
ayalaraz
מגי היקרה, שמחתי מאוד לקרוא את תגובתך. כנראה שלכל אחד יש מישהו שממש דומה לו אי שם בעולם והאינטרנט מאפשר לנו להתחבר.