אחרי שבועיים של חופשה בחו"ל אני שוב ליד המחשב ,מנסה לאסוף את המחשבות שלי כדי לכתוב פוסט חדש. אבל קודם כל אני רוצה להודות לכל אלה שכתבו והתקשרו כשהייתי בחו"ל כדי לספר לי את רשמיהם מסדרת האופנה החדשה "צו האופנה".

במסעדה של ג'ואל רובושון בלונדון עם דני ועם רוג'ר ( זה שנראה כמו אוסקר ווילד)

מצטערת שלא עניתי לכולכם כי לא לקחתי אתי הפעם לפטופ ולכן עשיתי רק את התכתובות הכי דחופות מפינת המחשבים של המלון שממש לא מאפשרת פרטיות. פעם אחת כשישבתי לבדוק את המיילים שלי,  התיישב ממש לידי איזה האייאטולה בתלבושת מתוקתקת ובדק מיילים בערבית! כמובן שהזדרזתי לסיים ולהסתלק משם, לכו תדעו מה יכול לצאת ממפגש כזה…

חלק מהמיילים ששלחתם שאלו "לאן נעלמת?" וזה המקום להבהיר כי אני לא נוהגת להודיע מראש בבלוג שלי מתי אני נוסעת ולכמה זמן. למה להודיע ברבים שהדירה שלי תהיה ריקה מתאריך זה ועד תאריך זה ולאפשר גישה חופשית לגנבים?

מאותה סיבה אני גם לא משאירה הודעה קבועה בתיבת המייל שלי בגוגל. יכול להיות שאני פרנואידית, אבל אחרי 3 פריצות וכמה נסיונות פריצה- כדאי להיות זהירים! מצד שני, יתכן שאם לא היו גונבים ממני את כל התכשיטים שאספתי בחיי-  אולי לא הייתי מתחילה לעצב תכשיטים בעצמי?

כמו תמיד, יש יותר מדרך אחת לראות את הדברים ואני משתדלת תמיד לראות את הצד הבהיר של הירח, או את חצי הכוס  המלאה, מה שבא קודם. לפעמים אני אפילו מגזימה ורואה גם את הירח הבהיר וגם את הכוס המלאה ובמסלול המגה-אופטימי הזה  מוכרחות להיות גם התרסקויות- אבל על זה אולי אספר בפוסט אחר.

ומכיוון שאני "חיה של בית", החלק הכי טוב בשבילי בכל נסיעה ארוכה הוא הרגע שבו נוגעים גלגלי המטוס על אדמת ארץ הקודש. ולא. אני לא מוחאת כפיים. אבל בלב- כן!

על השיבה הביתה כבר כתבתי פעם בבלוג שלי ולמי שלא קרא או לא זוכר, הנה הלינק.

‪בקרוב מאוד אשמח לחלק אתכם חוויות מהנסיעה האחרונה וגם צילמתי למעלה מ- 300 תמונות שמתוכן אפשר למצוא איזה 3 מדהימות, 10 לא רעות ו- 30  שעושות את העבודה.

מודעות פרסומת