איך אומרים בעברית "סמול טוק"?

אולי "שיחה קלה"? לא. זה לא נשמע לי טוב. ומה בעניין "פטפוט קצר"? לא. גם לא זה! מה דעתכם על "שפיטפוט"? חיבור של המילים שפיטה ופטפוט שזה בעצם מה ש"סמול טוק" אמור לעשות,  כלומר לשפוט אותך על פי הפטפוט הקליל שבחרת להוציא מפיך. כי  ה"סמול טוק" הוא אמנות השיחה הקצרה, הקלילה, המעודנת, המרפרפת, הלא מזיקה והמדוייקת מאוד שלפיה שופט אותך בן השיח הזר .

אבל "סמול טוק"  ו"מינגלינג"  הן חוויות שאני ממש לא מתה עליהן. אני מקבלת פיק ברכיים רק מהמחשבה שעלי לעשות איזה "מינגלינג" קליל בתוך קהל זר ולמצוא שם רעים ל"סמול טוק"  שיקלו עלי את תחושת הבדידות המביכה, שבה כל דקה אורכת נצח. ואז, אם לא הושתלו מבעוד מועד כיסים בבגדים שאני לובשת – אני מרגישה  שיש לי שתי ידיים מיותרות שאינן מוצאות להן מקום בעולם (או באולם)הזה. אז מה לעשות? לשלב ידיים על החזה? נראה לי סמכותי כמעט כמו הרצל. להניח ידיים מאחורי הגב?  נראה לי כמו עמידת נוח במסדר אין סופי.  לתת להן לנפול מטה ב"טבעיות"? אז למה הן נראות לי פתאום כל כך ארוכות ומדולדלות?

אהה… אתם חושבים. ..יש פתרון פשוט: כוסית יין ביד אחת וביס מעוצב ביד השנייה! זה אכן נשמע רעיון מצוין, אבל אם להאמין לחוקי מרפי, אז כנראה שברגע שבו שתי הידיים שלכם תהיינה תפוסות, ירצה מישהו מאוד חשוב ללחוץ לכם את היד, או שתתבקשו לשלוף כרטיס ביקור, או לרשום מספר טלפון…

אבל כל זה הוא כסף קטן לעומת העניין עצמו: איך מנהלים סמול טוק? אל מי ניגשים? על מה מדברים? מתי מחליפים כרטיסי ביקור? ומה עושים עם הכרטיסים האלה? איך יוצרים תחושת עניין בשיחה שבה נמדדת כל מילה במאזני קאראט?

מודה. זאת סוגיה שמטרידה אותי. ולכן חיפשתי לה פתרון. איפה? אם אתם מכירים אותי בטח  כבר ניחשתם! באינטרנט, איך לא? וכך התוודעתי למה שנקרא "וובינר" (webinar) הרצאה אינטראקטיבית שאליה אתה נרשם מראש, מקבל הוראות כניסה במייל, ושומע הרצאה שלמה שבה אתה גם יכול לשאול שאלות או להעיר הערות. בהרצאה שבה השתתפתי,  אירח זהר עמיהוד את שושי גל בנושא ה"סמול טוק".

הנה מה שלמדתי  ובנדיבות רבה  אני מוכנה לחלק אתכם את הידע  הזה, אבל  בקיצור נמרץ, כי אתם לא באמת מצפים ממני לתת לכם פוסט שייקח לכם 45 דקות לקרוא , כי זה היה בדיוק משך ההרצאה האמיתית.

המנטרה של הסמול טוק היא "פחות זה יותר" כן. ממש כמו בארכיטקטורה. מיס ואן דה-רוה  נדמה לי. ויש  עוד משפט מנצח "זרים הם ידידים שעדיין לא פגשנו".

והנה הוראות השימוש כפי שנמסרו על ידי שושי:

לא להיצמד לאנשים המוכרים לכם, אלא לגשת דווקא לזרים שאינכם מכירים ולמצוא נושא לשיחה קלילה. על אילו נושאים לדבר? לפי שושי הנושאים הרלבנטים הם: מקום מגורים, מחמאה על בגד או  תכשיט, נושא חדשותי מעניין, תערוכה או סרט מדוברים, הכיבוד באירוע.  ומה בעניין  מזג האוויר-נושא שתמיד נראה לי אס מנצח? ובכן, רק במקרה של  צונמי או הוריקן- בשאר המקרים רצוי להימנע- כך אומרת שושי.

חשוב מאוד: לא לדבר בשום אופן על: כסף, פוליטיקה ודת!

איך ליצור קשר ראשוני?

קודם להתבונן, אם רואים מישהו שעומד לבד, כדאי לגשת אליו. יש להתאים את טון השיחה לזה של האדם שמולנו. יש להשתמש בשפת הגוף: חיוך, מחוות גוף, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי מבן השיח.

אם מקבלים כרטיס ביקור, לא לדחוף אותו מיד לכיס, אלא להתבונן  בו, לנסות לזכור את השם המופיע בו ולהעיר הערה (תמיד חיובית) על העיצוב של הכרטיס או על העיסוק של בעל הכרטיס.

והנה עשרת הדיברות לסמול טוק מוצלח: 1.כבוד  2.הקשבה  3. איזכור  שם  4. זכרון טוב  5. קשר עין.  6. מחמאה  7.אותנטיות  8.נגישות  9. אופטימיות  10.חיוך.

ולסיום, בדיחה באותו ענין: בחור הולך למפגש פו"פ  (פנויים פנויות) ומבקש ייעוץ  ל"סמול טוק".

"תתרכז בשלושה נושאים: אהבה, בריאות ופילוסופיה " – יועץ לו המומחה.

הבחור מוצא במפגש בחורה שמוצאת חן בעיניו ופוצח ב"סמול טוק":

" את אוהבת סושי?"

לא! עונה הבחורה.

"את בתולה?" שואל הבחור

לא! עונה הבחורה

"ואם היית בתולה, היית אוהבת סושי?" שואל הבחור…

ואתם יכולים לנחש לבד איך זה נגמר…

מודעות פרסומת