איך אומרים בעברית "סמול טוק"?
אולי "שיחה קלה"? לא. זה לא נשמע לי טוב. ומה בעניין "פטפוט קצר"? לא. גם לא זה! מה דעתכם על "שפיטפוט"? חיבור של המילים שפיטה ופטפוט שזה בעצם מה ש"סמול טוק" אמור לעשות, כלומר לשפוט אותך על פי הפטפוט הקליל שבחרת להוציא מפיך. כי ה"סמול טוק" הוא אמנות השיחה הקצרה, הקלילה, המעודנת, המרפרפת, הלא מזיקה והמדוייקת מאוד שלפיה שופט אותך בן השיח הזר .
אבל "סמול טוק" ו"מינגלינג" הן חוויות שאני ממש לא מתה עליהן. אני מקבלת פיק ברכיים רק מהמחשבה שעלי לעשות איזה "מינגלינג" קליל בתוך קהל זר ולמצוא שם רעים ל"סמול טוק" שיקלו עלי את תחושת הבדידות המביכה, שבה כל דקה אורכת נצח. ואז, אם לא הושתלו מבעוד מועד כיסים בבגדים שאני לובשת – אני מרגישה שיש לי שתי ידיים מיותרות שאינן מוצאות להן מקום בעולם (או באולם)הזה. אז מה לעשות? לשלב ידיים על החזה? נראה לי סמכותי כמעט כמו הרצל. להניח ידיים מאחורי הגב? נראה לי כמו עמידת נוח במסדר אין סופי. לתת להן לנפול מטה ב"טבעיות"? אז למה הן נראות לי פתאום כל כך ארוכות ומדולדלות?
אהה… אתם חושבים. ..יש פתרון פשוט: כוסית יין ביד אחת וביס מעוצב ביד השנייה! זה אכן נשמע רעיון מצוין, אבל אם להאמין לחוקי מרפי, אז כנראה שברגע שבו שתי הידיים שלכם תהיינה תפוסות, ירצה מישהו מאוד חשוב ללחוץ לכם את היד, או שתתבקשו לשלוף כרטיס ביקור, או לרשום מספר טלפון…
אבל כל זה הוא כסף קטן לעומת העניין עצמו: איך מנהלים סמול טוק? אל מי ניגשים? על מה מדברים? מתי מחליפים כרטיסי ביקור? ומה עושים עם הכרטיסים האלה? איך יוצרים תחושת עניין בשיחה שבה נמדדת כל מילה במאזני קאראט?
מודה. זאת סוגיה שמטרידה אותי. ולכן חיפשתי לה פתרון. איפה? אם אתם מכירים אותי בטח כבר ניחשתם! באינטרנט, איך לא? וכך התוודעתי למה שנקרא "וובינר" (webinar) הרצאה אינטראקטיבית שאליה אתה נרשם מראש, מקבל הוראות כניסה במייל, ושומע הרצאה שלמה שבה אתה גם יכול לשאול שאלות או להעיר הערות. בהרצאה שבה השתתפתי, אירח זהר עמיהוד את שושי גל בנושא ה"סמול טוק".
הנה מה שלמדתי ובנדיבות רבה אני מוכנה לחלק אתכם את הידע הזה, אבל בקיצור נמרץ, כי אתם לא באמת מצפים ממני לתת לכם פוסט שייקח לכם 45 דקות לקרוא , כי זה היה בדיוק משך ההרצאה האמיתית.
המנטרה של הסמול טוק היא "פחות זה יותר" כן. ממש כמו בארכיטקטורה. מיס ואן דה-רוה נדמה לי. ויש עוד משפט מנצח "זרים הם ידידים שעדיין לא פגשנו".
והנה הוראות השימוש כפי שנמסרו על ידי שושי:
לא להיצמד לאנשים המוכרים לכם, אלא לגשת דווקא לזרים שאינכם מכירים ולמצוא נושא לשיחה קלילה. על אילו נושאים לדבר? לפי שושי הנושאים הרלבנטים הם: מקום מגורים, מחמאה על בגד או תכשיט, נושא חדשותי מעניין, תערוכה או סרט מדוברים, הכיבוד באירוע. ומה בעניין מזג האוויר-נושא שתמיד נראה לי אס מנצח? ובכן, רק במקרה של צונמי או הוריקן- בשאר המקרים רצוי להימנע- כך אומרת שושי.
חשוב מאוד: לא לדבר בשום אופן על: כסף, פוליטיקה ודת!
איך ליצור קשר ראשוני?
קודם להתבונן, אם רואים מישהו שעומד לבד, כדאי לגשת אליו. יש להתאים את טון השיחה לזה של האדם שמולנו. יש להשתמש בשפת הגוף: חיוך, מחוות גוף, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי מבן השיח.
אם מקבלים כרטיס ביקור, לא לדחוף אותו מיד לכיס, אלא להתבונן בו, לנסות לזכור את השם המופיע בו ולהעיר הערה (תמיד חיובית) על העיצוב של הכרטיס או על העיסוק של בעל הכרטיס.
והנה עשרת הדיברות לסמול טוק מוצלח: 1.כבוד 2.הקשבה 3. איזכור שם 4. זכרון טוב 5. קשר עין. 6. מחמאה 7.אותנטיות 8.נגישות 9. אופטימיות 10.חיוך.
ולסיום, בדיחה באותו ענין: בחור הולך למפגש פו"פ (פנויים פנויות) ומבקש ייעוץ ל"סמול טוק".
"תתרכז בשלושה נושאים: אהבה, בריאות ופילוסופיה " – יועץ לו המומחה.
הבחור מוצא במפגש בחורה שמוצאת חן בעיניו ופוצח ב"סמול טוק":
" את אוהבת סושי?"
לא! עונה הבחורה.
"את בתולה?" שואל הבחור
לא! עונה הבחורה
"ואם היית בתולה, היית אוהבת סושי?" שואל הבחור…
ואתם יכולים לנחש לבד איך זה נגמר…
4 תגובות
Comments feed for this article
30 במאי 2011 בשעה 08:25
miki
אני בעד שפיטפוט – פשוט, שיפוטי וקולע. המצאה מצויינת. ואילה, אם לך מתארכות הידיים, מה יאמרו אזובי הקיר?? למרות שמנסיון של שלוש שנים בממלכת השפיטפוט, הלא היא קליפורניה, גיליתי שחוסר היכולת שלי לקיים את הטקס המביך הזה התקבל באהדה ובהבנה, ואם אני לא טועה, גם בהקלה.
30 במאי 2011 בשעה 13:15
ayalaraz
תודה לך מיקי על התוספת שתופסת. ואני מבינה שעוד מעט תוכלי לשפטפט בארץ הקודש.
30 במאי 2011 בשעה 07:24
מרים ברוק-כהן
לקסיקון לועזי עברי ,בעריכת פרופ' פאול וקסלר,מרים שלזינגר,לאה טלניר ורות אלמוג-רמון, פרולוג,1996.
כרך שני : מ-ת, עמ' 435
סמול טוק ביטוי שפירושו שיחה קלה, שיחת חולין, פטפוט.
29 במאי 2011 בשעה 21:42
מרים ברוק-כהן
אילה, זה היה מאמרון מאד נחמד מועיל ומשעשע, אבל גם מתעתע, כי שיחונת הנימוסין היא דבר נחמד אבל חוקיה הלא כתובים שונים מארץ לארץ, בארה"ב למשל תמיד שאלו אותנו "כמה זה עלה לך?" תוך משמוש הבגד שלגביו התעניינו, וכמה אנחנו מרויחים וכמה משלמים דמי שכירות, כישראלים לא אהבנו זאת, האמריקאיות מאד אוהבות אם הצלחת לקנות משהו בזול!!!. באירופה, ההבדל בשיחונת הוא באיזו חברה את נמצאת..'אצולת הטכנוקרטים' של השוק המשותף, מתחילים בזה שהמארחת או מי שהביא אותך ומכיר אותך, מצביע לעבר קבוצות הלשון השונות ואומר לך:"שם דוברי הההולנדית, שם דוברי הגרמנית, שם דוברי האנגלית וכולי". אני אף פעם לא הססתי לגשת ולהציג עצמי בפני מישהו, הנטיה הישראלית של 'לא להושיט יד קודם למישהו' [בניגוד לנטיה של אשה אירופית], מאד מועילה בימים אלו של יותר ויותר אנשים בעלי תרבויות שונות באירופה. כאשר את מציגה עצמך, את יכולה לאמר את שמך וגם את מקצועך או עיסוקך, זה מאפשר לאדם לספר לך מיהו ומה הוא עושה, אם הוא רוצה. מחמאה על בגד או תכשיט, אצלנו זה מקובל באירופה לא כל כך ולמזלי כיון שאני מציגה עצמי כאמנית סיבים זה יצאתי מזה בסדר , אחרת זה יכול לגרום כל מיני תגובות לא צפויות. אבל האמת הכי חשובה היא להיות ספונטניים זה תמיד נחמד, ו"למה אשה נפלאה כמוך מקבלת פיק ברכיים?" ותודה תודה על המאמרון הזה
מרים