מתגעגעים לילדות? רוצים להתרפק על הסלון  של שנות החמישים? אתם לא צריכים ללכת אחורה בזמן, מספיק שתיכנסו לתערוכת "הישן החדש"  שמוצגת כעת במוזיאון העיצוב בחולון.

התרפקות על העבר והשלכותיו על ההווה הוא נושא מעניין שנבדק שוב ושוב בסדרת תערוכות במוזיאון העיצוב בחולון. בתערוכה הקודמת " Post Fossil" חקרה האוצרת לי אדלקורט את היחסים שבין העיצוב העכשווי לבין תקופת המאובנים ואת השפעתן של מסורות עתיקות בעיצוב על שיטות ייצור טכנולוגיות מתקדמות.

בתערוכה הנוכחית שאצר פולקר אלבוס, מתכתב העיצוב העכשווי עם פריטים מהעבר הלא רחוק, בעיקר זה שאחרי מלחמת העולם השניה.

וריאציה מקומית על נצרים

עוד וריאציה

אחת העבודות המעניינות: מארג patch-work ממתכת

כוננית ספרים עשוייה מספרים: רעיון מבריק ומשעשע

כורסת פוף: כבר ראינו קודם

כורסת לבד: מתכתבת עם פוסט פוסיל

בתקופה זו, שעליה מתרפק גם וודי אלן ברבים מסרטיו,  ניתן היה למצוא כמעט בכל בית בורגני בארץ שטיח פרסי, כלי חרסינה של "רוזנטל", שידת עץ דומיננטית,  וגם אי אלה פריטי עיצוב שונים עשויים מנצרים.

התערוכה "הישן החדש"  שנערכת בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון, בחסות מכון "גטה" , אמורה להיות תערוכה בינלאומית שתצא מישראל ותנדוד מכאן לארצות נוספות , כאשר בכל ארץ יתמקדו האוצרים במוטיבים מקומיים מן העבר הלא רחוק והטמעתם בעיצוב מקומי עכשווי.

שילוב של חומרים טרמופלסטיים יחד עם מוצרים של פעם הופיעו בכמה מן הפריטים בתערוכה

שטיח ישן-חדש

והשטיח בחדר העבודה שלי מתחילת שנות השבעים: ממש דומה-לא?

עיצוב או גימיק?

ארון בגדים? ואולי עוד גימיק?

קרני צבי מעץ, ועוד כורסה: האם היא מתוחכמת או מתחכמת?

הייתי בפתיחת התערוכה אמש  והתרשמתי מאוד מההתייחסות ההוליסטית לנושא. אפילו הכיבוד המוקפד שהוגש ברחבת הכניסה למוזיאון, היה בסימן ישן-חדש: עוגת הגבינה העשירה של פעם, שאותה דגמתי, הייתה מופחתת סוכר ברוח הימים האלה, הסברינה והשטרודל שעשו קאמבק מתבקש, נראו קצת יותר דיאטטיים (אני לא טעמתי- רק ראיתי) והיינות היו רחוקים מרחק רב מיינות הקידוש המתוקים שהיו האופציה היחידה בשנות החמישים בארצנו.

על התערוכה אוכל לומר כי  המוצרים המוצגים בה לא היו ברמה אחידה ולצד מוצרים מעניינים ומקוריים הוצגו גם כמה קלישאות או פריטים שכבר ראינו בעבר כאן ובחו"ל. גם פרטי העיצוב של המעצבים הישראלים שהוצגו בתערוכה, לא שיקפו לדעתי, את רמת העיצוב הגבוהה שהוצגה במוזיאון זה רק לפני כשבועיים, במסגרת שבוע העיצוב המקומי, או בתערוכת המחווה ל"פריסקופ"  שאצרה זיוויה קיי , המוצגת בימים אלה בבית האמנים בתל-אביב.

לטעמי, היה צורך באוצר נוסף,  שמכיר היטב את תחום העיצוב בארץ ולכן יכול להוסיף לתערוכה מבט מבפנים המסתמך על עיצובים מקומיים  שנותנים תשובה  מעמיקה ומקורית  יותר לתיזה של התערוכה.

מוזיאון העיצוב בחולון מוסיף לרזומה שלו עוד הישג: תערוכה נודדת שיוצאת מכאן אל העולם הגדול. ועכשיו מהמקום המכובד הזה,  אני חוזרת על המנטרה שכבר השמעתי קודם: תנו לעיצוב הישראלי מקום מרכזי יותר. הוא ראוי לכך בהחלט!

מודעות פרסומת