את סוף השבוע הזה בילינו בכפר. גם את סוף השבוע שלפניו ואת זה שלפניו ועוד המון סופי שבוע, ימי חול, שבתות וחגים.

סוף שבוע בכפר מזכיר לי תמיד סרט צרפתי, עם אישה יפה בשמלה צמודה וילד נבון בשיער פשתן שמגלה את העולם במשחקים עם בת השכן שממול. לפעמים יש ברקע מלחמה. לפעמים יש טרגדיה חוצה גבולות. אבל תמיד יש פסטורליה מושלמת, שדות חרדל צהובים או פרגים אדומים, יין אדום שנמזג לכוסות זכוכית צלולות, מפת משבצות באדום-לבן על שולחן עץ כפרי והמון מילים ברצף עם קונוטציה פילוסופית.

מבט אל השכונה הישנה

יש בשכונה שלנו בכפר, שדות חרציות מנוקדים פרגים ובתים קטנים עם גגות אדומים. יש גם משוגע אחד, חנות שוקולד אחת וארבעה בתי כנסת וגם את "גן אברהם".

גן אברהם

אנחנו גרים בבית קטן עם גג אדום ועם חלונות כחולים, גינת ורדים ומזרקת פסיפס עם מים משכשכים. כשבאנו לגור בבית חלומותינו בכפר, לפני יותר מעשר שנים, היה לבית שלנו מבט פתוח לנוף שהזכיר לנו את ארץ-ישראל הישנה שאנחנו לפעמים מתגעגעים אליה.

מראשוני הבתים שנבנו בשכונה בתחילת שנות ה- 50

אהבנו להביט מהמרפסת של חדר השינה אל השדות הנמתחים עד האופק ואל הבתים הקטנים עם הגגות האדומים שכמעט לא השתנו בחמישים השנה האחרונות.

פעם היו כאן שדות תותים ועכשיו- בתים

לכפר שלנו קוראים כפר-סבא, אבל הוא כבר מזמן לא כפר ורק משמר את השם המתעתע. למען האמת אני לא מכירה הרבה ערים שקוראים להן כפר. מה רע בעיר בשם "סבא"?

ציור של דני רז: שכונת ותיקים מבט לדרום

ציור של דני: שכונת ותיקים מבט לצפון

לפני כשנתיים החלו להופיע בצפון השכונה שלנו שלטים שהכריזו על בתים למכירה וטרקטורים החלו ליישר את שדות התות שהוריקו עד האופק. בתים חדשים מצופי אבן צמחו במהירות בשדות שפעם צמחו בהם רק תותים. בבתים החדשים באו לגור אנשים צעירים ולהם נשים יפות וילדים בשיער פשתן.

מבט לכוון דרום-מערב

לפני כמה חודשים החלו ליישר גם את שדה החרציות הגדול שמדרום לביתנו. זה שבל"ג בעומר בוערות בו מדורות גבוהות וילדים קטנים וגדולים טורחים מסביבן בחושך.

הבתים שצומחים בשדה החרציות

פתאום החלו לצוץ בשדה פיגומים, תבניות עץ וערימות של בלוקים. עכשיו מתחילים לראות שם גם בתים קטנים. עוד כמה חודשים ייעלמו מכאן החרציות לנצח.

עוד בתים...

יצאתי לצלם את מה שנשאר. דווקא השנה כשהאביב ארוך ויפה במיוחד, נראה כאילו החרציות מסרבות להיכנע לטרקטורים ולקוביות הבטון. הן  צומחות בכל מקום. גבוהות וזקופות וצהובות מאוד.

חרציות בגובה העיניים

אומרים שכאן תקום שכונה ירוקה. אבל שום שכונה לא תוכל להיות ירוקה כמו השדות שהיו כאן קודם. השדות האלה, שהולכים ונעלמים במהירות מחיינו, הם כנראה השרידים האחרונים של ארץ ישראל הישנה שאהבנו. ועכשיו, כשנתגעגע אליה- לאן נביט?

מודעות פרסומת