מחשבות על הכוח הנשי: אדריכלות מול עיצוב-אופנה

האם יש הבדל בין אדריכלות נשית לאדריכלות גברית? זאת השאלה שהעסיקה אותי  לאורך ההרצאות המרתקות ביום העיון 'אישה בקונטקסט של גלובליזם באדריכלות' שאותו אצרה בתיה סבירסקי-מלול (11.3.2011)  במדיטק בחולון.

שלוש אדריכליות בינלאומיות משלוש יבשות הוזמנו להציג את זווית הראיה הנשית המיוחדת שלהן.

משתתפות הפאנל 'אישה בקונטקסט של גלובליזם באדריכלות'

הראשונה, ומבחינתי המסקרנת מכולן, היתה ורה ינובשצ'ינסקי (Vera Yanovshtchinsky), ישראלית לשעבר, שעובדת ומתגוררת כיום בהולנד וגם סיימה שם את לימודי האדריכלות. לאחרונה נבחר פרויקט שלה במקום ראשון בתחרות לתכנון המרכז העירוני בחולון, שיקום בסמוך למוזיאון העיצוב. מכיוון שגם אני התגוררתי חמש שנים בהולנד וגם למדתי שם באקדמיה לאמנויות יפות ברוטרדם (אמנם במסלול שונה ובזמן אחר) הייתי מאוד סקרנית לפגוש אותה ולשמוע את הרצאתה.

ורה ינובשצ'ינסקי מרצה ביום העיון בחולון

בהרצאה המרתקת של ורה ניכרה לעין הגישה המיוחדת שלה, שאפשר בהחלט להתייחס אליה כאל גישה נשית באדריכלות. מעניין לראות כי כמה  היבטים בגישתה המיוחדת חזרו והופיעו בשינויים (המתבקשים מסביבת העבודה השונה) גם אצל האדריכלית הסינית קסו טיאן-טיאן (Xu Tiantian) ואצל האדריכלית המקסיקנית טטיאנה בילבאו (tatiana Bilbao) שנתנה את הרצאתה בוידאו קונפרנס בגלל הסיבה הכל כך נשית: היא בהריון והרופא אסר עליה נסיעות ארוכות…

מהם מאפיינים אלה? מה המשותף לנשים אדריכליות במקומות שונים בעולם ומהם ההבדלים בין אדריכלות נשית לאדריכלות גברית? בהקשר זה עלי לציין כי המסקנות שלי אינן  נובעות ממחקר מעמיק או מסטטיסטיקה מוכחת, אלא יותר מתחושות בטן ומהזדהות עם נשים כמוני שנאלצות לחלוק את הזמן המוקדש לקריירה עם גידול ילדים, טיפוח והחזקת משק בית  ומן הסתם הן גם שותפות לרגשות האשמה הבלתי נמנעים המתלווים ללהטוט המתמיד בין כל המשימות האלה מתוך נסיון לשמור על שפיות מירבית.

והנה כמה מהמאפיינים של אדריכלות נשית שהצלחתי לזהות :

א. צניעות בסיסית ונסיון להבין את הנושא באופן אנושי ובגובה העיניים.

ב. עבודה מעמיקה יותר עם חומרים המזוהים בצורתם המסורתית עם עבודות יד נשיות, כמו בתים מבוץ אצל טטיאנה בילבאו ממקסיקו,  שילובי מבנים בצורה המזכירה עבודת טלאים (patchwork ) אצל קסו טיאן-טיאן, ומרקמי לבנים בצורות ובצבעים המזכירים אפליקציות רקמה מסורתיות אצל ורה ינובשצ'ינסקי.

ג. מקורות השראה הלקוחים מעולמן של נשים. ורה ינובשצ'ינסקי למשל, התחילה את תכנון הקולג' בהאג  (Den Haag) מתוך  אסוציאציה של קניות בשוק מזון. לטעמה, אם הירקות והפירות בשוק מוצגים  בצורה מושכת, אתה קונה יותר ממה שהתכוונת לקנות מלכתחילה, מחשבה שהובילה אותה לתכנון הקולג' החדשני כמקום שבו קונים דעת בצורה מושכת ומתוך נקודות עניין רבות המפוזרות בחלל. גם קסו טיאן טיאן משלבת בעבודתה מקורות השראה הלקוחים מעולמה הנשי, כמו קוביות משחק לילדים או בלונים.

ד. תשומת לב ומחשבה מיוחדת מושקעות באנשים שעבורם תוכנן המבנה מתוך נסיון מעמיק להבין את צרכיהם האמיתיים ואת הרגשתם בתוך המבנה האדריכלי. הדגש בעבודות שהודגמו ביום העיון הושם על החיבור בין החלקים השונים של המבנה, החיבור בין המבנה לסביבה והחיבור בין המבנה לאנשים שבעבורם הוא מיועד.

ה. יכולת מעולה לעבודת צוות. כל שלוש האדריכליות הדגישו כי הן רק חלק מתוך צוות גדול שהפירות המשותפים של עבודתו הביאו לפתרון המוצלח.

ו. אדריכלות נשית מאופיינת בגופים מעוגלים ומכילים במקום בגופים מזדקרים ומחודדים (ואם האסוציאציה שלכם היא רחם לעומת פאלוס- אתם כנראה צודקים!)

ז. גישה פחות מונומנטלית, פחות 'שאו אוף' ופחות אגו. המבנה משתלב במרחב הקיים ולא מתנשא עליו.

זווית הראיה הנשית של אדריכליות מקבילה, לדעתי, לזווית הראיה הנשית של מעצבות אופנה: קוקו שאנל(שנבחרה בין 100 האנשים שהשפיעו ביותר על המאה העשרים) הניחה את היסודות לאופנה המודרנית מתוך חיפוש בגד שבו היא עצמה תרגיש בנוח. וכמוה גם אלזה סקיאפרלי, מרי קוואנט ,סוניה ריקיאל ואפילו סטלה מק-קארטני.  השאלה הנשית המרכזית בעיצוב אופנה תהיה תמיד: איך אני הייתי מרגישה בתוך הבגד שעיצבתי? ואילו באדריכלות היא תהיה: איך אני הייתי מרגישה במבנה שתכננתי?

ומעניין מאוד לציין כי את המהפכות האמיתיות באופנת המאה העשרים חוללו דווקא נשים,למרות  שהן היו מיעוט לעומת הרוב הגברי ששלט בתחום זה.

על זה ניתן לכתוב ספר שלם וכאן אציין רק כמה מהפכניות בולטות בעיצוב-אופנה:

קוקו שאנל- שבשנות ה- 20 שיחררה את הנשים מלבוש הארט נובו המסורבל והמגביל.

מדלין ויונה שהמציאה את הגזרה באלכסון, שאי אפשר לתאר בלעדיה בגדים במאה ה- 20  ( וגם לא כמה מהיצירות החשובות של ג'ון גאליאנו…)

אלזה סקיאפרלי- מעצבת האופנה הראשונה בהסטוריה שכבר בשנות ה- 30 , עבדה לפי נושא מתודי לקולקציה

מרי קוואנט שהמציאה את המיני בשנות ה- 60 (על אף שאופנאים צרפתים שונים מתעקשים שהם היו שם קודם…)

ריי קוואקובו– שהכניסה בשנות ה- 80 לאופנת המערב שאלות מהותיות על מהות היופי ומהות הנשיות ונתנה לגיטימציה לבגדים לא משוכללים, פרומים ופגומים, על פי תיאוריית הוואבי-סאבי …

אז יכול להיות שאני לא ממש אובייקטיבית ויכול להיות שאני מגזימה, אבל כך נראים הדברים מזווית הראיה שלי ומי שלא מסכים אתי מוזמן למחות!