כמה אנשים מתעטשים בצרורות והם לגמרי בריאים.
כמה קסנטיפות פתאום מחייכות וקודם החמיצו פנים.
כמה שמלות מטיילות ברחוב בוורוד במקום בשחור.
הירקן החמוץ אומר לי שלום ואפילו יוצא לו חיוך.
זה שלפני מחזיק לי ת'דלת אחרי שהוא כבר נכנס.
המשתלה מתגלה כמקום שקשה בו נורא להחליט.
אני פתאום יוצאת לגינה ולא מפסיקה לצלם…
3 תגובות
Comments feed for this article
21 במרץ 2011 בשעה 18:32
ayalaraz
תודה על תגובותייך הליריות…הרי אביב זו ליריקה צרופה!
20 במרץ 2011 בשעה 11:35
מרים ברוק כהן
כבר יומיים אני רואה שהיסמין שלנו מנץ עם ניצנים סגולים, היום בבקר כבר לא הייתי צריכה להסתכל, איך שפתחתי חלון הגיע ריח היסמין אל חוטמי, הצצתי אליו ואכן 6 ניצנים הפכו בין לילה לפרחיםץ ברוך הבא אביב !
4 במרץ 2011 בשעה 10:16
מרים ברוק כהן
אילה בקשתי את רשותך והסכמת, אז הנה מבט קצת אחר על קסנטיפה שנכתב למכר שכינה אותי בשם זה.
המנון לקסנטיפה , עבור הברון מינכהויזן
קסנטיפה המסכנה, היתה לדראון,
כי בגלל שיקול מוטעה, נשאה לגאון.
חשבה, שאיש חכם יהיה לה גם ידיד,
אך למעשה עם הצרות, לבד היתה תמיד.
כי האדון תמיד בחוץ,מדבר וגם נואם,
וקסנטיפה לבדה , ילד חולה תנחם .
את הקניות הנקיון הכל עשתה לבד.
במשך כל השנים,הוא לא הושיט אף יד .
ואם לפעמים מבלי כוחות, היא קצת עזרה בקשה ,
מיד הרעים לה האדון:"איזו אשה קשה!"
וכך עצלן מושבע , ניצל את כתיבתו.
כדי להתבטל וקבל עולם להשמיץ את זוגתו.
ולמעשה יש להודות, כי מבלי קסנטיפה,
לא היה לו זמן להתפלסף אפילו טיפה.
זה נכתב ב22 ספטמבר 1985
—