אזהרה: הפוסט נכתב תחת השפעת אנ.טי.בי (יוטיקה) והוא עלול להיות מתאים לילדים

אמש, בשעה 02:30 לפנות בוקר התחילה אזעקת הבית שלנו לילל. השכמה פתאומית שקרעה לי את החלום באמצע והכניסה אותי מייד לכוננות על. אמנם קורה אצלנו לא פעם שהאזעקה מופעלת על ידי חתולים, אבל הפעם, ידעתי, זה לא חתול!!! 02:30 לפנות בוקר היא לא שעת החתולים! בעיניים חצי עצומות עודדתי את בן זוגי האמיץ ואספתי את שאריות האישיות המנומנמת שלי לעמוד מול הפורץ….

עם הקפה הראשון של הבוקר נזכרתי בליל אמש ושמחתי לגלות שמה שנשאר ממנו זה רק קרעי חלום וביטוי נחמד: 'שעת החתולים'.

אחלה כותרת לפוסט חדש! אני חושבת ומתחילה להריץ על ההארד דיסק האנושי שלי אסוציאציות חתולים שמתאימות לבלוג: וולט דיסני והחתול במגפיים בסרט התלת-מימדי החדש

אודרי הפבורן והחתול ששמו 'חתול' בגשם השוטף בסרט האלמוותי 'ארוחת הבוקר בטיפאני' בסצנת אהבה בלתי נשכחת!!!


תצוגות אופנה מדהימות כמו זו של שאנל לקיץ 2011 שנערכה בגראנד פאלה על מסלול שבכלל לא דמה ל-catwalk

אבל, פתאום, בכלל מבלי להתכוון, עולים ומתייצבים אצלי לפי הסדר כל החתולים שהיו לנו מאז ומעולם… לכל אחד סיפור וכולם נדחפים להיכנס לפוסט…

ראשון מופיע 'ביז'ו' הקטן, שקבלנו אותו מיד לאחר החתונה,  עם השם הצרפתי ועם ההרגל המגונה: להשתין אך ורק בארגז המצעים! כל הניסיונות ללמד אותו הלכות חתולים, כולל הפעלת רגליו האחוריות לחפירת בור בתוך ארגז החול שלו- לא הזיזו לו בכלל ולאחר שנמאס לי לכבס כל יום מצעים, תרמתי אותו לפינת החי של הקיבוץ לשמחתם הרבה של ילדי הגן.

החתול השני, הוא בעצם חתולה, עם השם המקורי 'מיצי', שאימצה אותנו כשחזרנו מהולנד ושכרנו בית חצי הרוס עם גינת עשבי בר ברמת-השרון. 'מיצי' הייתה חתולת אשפתות אינטליגנטית שידעה להעריך את הבית החם שהענקנו לה ואני זוכרת איך הופיעה אצלנו יום אחד, כשבפיה גור בן יומו, היחיד ששרד מן ההמלטה האחרונה שלה  והניחה אותו לפנינו על השטיח, כאילו אומרת תודה…

החתול השלישי, שאותו קבלנו עם השם האנגלי 'פול' היה לדעת כולנו בן אדם שהתגלגל בדמות חתול. הוא ידע לפתוח דלתות נעולות, לנחות בפתאומיות על כל מי שישב על הכורסא שלפי דעתו הייתה שייכת לו, ואפילו לפתוח את המקרר ולהוציא בעצמו את האוכל שלו מהמגירה!!! אבל הוא לא ידע מה שכל חתול נורמאלי יודע: ללכת בין החפצים מבלי לשבור!!!

הילדים שלנו עם פול החתול

השיא היה כשבאחת הגיחות המסוכנות שלו הצליח לטפס על אחד מארונות המטבח, שם היה מונח כלי חרס יפהפה מלא שמן. פול הצליח להפיל את הכלי על הרצפה, לשבור אותו לרסיסים ולשפוך את כל השמן על הרצפה… זה היה השלב שבו נשברתי: ' או אני- או החתול!' אמרתי, ולמרות שהילדים התקשו לבחור, החלטנו לבסוף ברוב קולות (אני, אני ואני) למסור את פול לאימוץ בבית אחר…

את החתולה הנוכחית שלנו בכלל לא התכוונו לאמץ. בזמן  בניית בית חלומותינו מצא הקבלן שלנו גור יתום מילל ושאל אותי אם אסכים לאמץ אותו. 'ממש לא!' עניתי. למודת חתולים. תחזיקי אותו רגע, הוא אמר, אני הולך להביא סולם…החזקתי. הגור החמים והמתוק היה כל כך חסר אונים והיללות העדינות שלו שברו את לבי… הגור גדל להיות 'תולי' (עוד שם מקורי להפליא) חתולה מיניאטורית עם אופי של ליידי. עדינה. מתחשבת ומקסימה . עשר שנים היא אצלנו ואין לנו שום כוונה להיפרד…

תולי שלנו- ליידי אמיתית

מודעות פרסומת