כמו ציפור על חוט התיל,
כמו שיכור בחצות הליל,
להיות חופשי ניסיתי בדרכי שלי… (ליאונרד כהן)
תיל היא מילה דוקרנית. לפעמים ממש פוצעת.
ציפור היא מילה רכה. כמעט לטיפה שנוגעת…
בין הציפור לתיל משתרעת קשת רחבה של תחושות: החל מרכות מפרפרת ועד לברוטאליות דוקרת.
לכתוב על ציפור זה קל. מי לא אוהב ציפורים? יכולתי בקלות לצטט לכם קטעים נבחרים משירים של נתן אלתרמן , נעמי שמר, יוסי בנאי ועוד. אבל לכתוב על תיל? מה כבר אפשר להגיד על תיל מבלי לפצוע ולהיפצע?
תתפלאו, אבל הפוסט הזה יעסוק דווקא בתיל. לא תיל דוקר, אלא תיל יוצר. כי כמו שאתם בטח יודעים, אין שום דבר שאין לו שני צדדים. רק שאת הצד הנסתר קצת יותר קשה לגלות. אבל אם מתעקשים- זה אפשרי!

מתלה למעילים של דיוויד מאץ' עשוי מקולבי- תיל ממוחזרים
אז הנה לפניכם תיל יצירתי, ידידותי ואסתטי, אפילו עם קריצה הומוריסטית. מעין אנטיתזה לתיל של 'גבול לפנייך', שבו משופעת ארצנו הקטנטונת. וזה המקום להתוודות שאני אף פעם לא חשבתי שאסקפיזם הוא דבר שלילי. לדעתי, קצת פחות אקטואליה וקצת יותר הומור יסייעו לנו לצלוח את המציאות היומיומית שבה אנחנו חיים ולהישאר שפויים פחות או יותר.

מכונית צעצוע עשויה מתיל

אופניים מתיל

כסאות מתיל- עיצוב עם חוש הומור

ריהאנה ארוזה בתיל: זה לא דוקר, זה רק בכאילו... ותודה לפוטושופ

דגם של ג'יל דיקון. קרינולינה עכשווית עם תיל מושחל
'הדברים החשובים באמת- סמויים מן העין' אומר השועל לנסיך הקטן בספר של אנטואן דה-סנט אקזופרי… אני לא יודעת אם הדברים שאני כותבת כאן הם באמת חשובים, אבל הם בהחלט חושפים צד אחר של התיל. תיל גמיש. תיל נגיש. תיל שאינו מתווה גבולות!!!
וזוהי אם תרצו הפרפראזה האישית שלי ל 'כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות'
או אולי משאלת לב אקטואלית בימים שבהם הגבול הדרומי שלנו, עם או בלי תיל, מעורר דאגה עמוקה.
ואם כבר אסקפיזם- אז למה שלא נסיים בבדיחה?

ציפורים על רשת אלחוטית
6 תגובות
Comments feed for this article
10 בפברואר 2011 בשעה 19:17
רותי מיכאל
אתמול בקרתי במוזאון ישראל המחודש והנפלא ושם ראיתי תכשיטים פיליגרין תימניים מ ה מ מ י ם !!!
שווה בקור.
להתראות בקרוב…
רותי
21 בפברואר 2011 בשעה 13:32
ayalaraz
גם אני הייתי וגם ראיתי, אבל ביתן העיצוב במאה העשרים- מאכזב! ותודה על התגובה.
7 בפברואר 2011 בשעה 16:24
מרים ברוק כהן
תודה אילה חביבה.
אני אשמח מאד, אם תכתבי על הפיליגרן. יש לאמנות זו גם הרבה הקשרים יהודיים. בתערוכה על מרוקו שראיתי במוזיאון 'אפריקה' [שפעם היה המוזיאון הקולוניאלי אבל שמו שונה למשהו יותר מקובל]. ראיתי אריגים יפים ואחר מדף תכשיטים שבהתחלה הדהימו אותי, היה בהם תערןובת של הפילגרין ה'תימני' , בתערובת עם אבנים טבעות וצבעוניות 'אפריקאי'. היה לי מזל גדול והאוצר היה שםץ ושאלתיו, כיון שדברתי הולנדית, לא היה לו שום מושג מי אני ומאיפה אני, ןלכן כל כך שמחתי לשמוע את דבריו. הוא ספר שבמרוקו הצורפים הגדולים היו יהודים, ולדבריו" מאז שהיהודים שבו למולדתם העתיקה, גבירתי, אבד הקסם האמיתי לתכשיטים במרוקו". אולי הגזים אולי לא, אבל זה נעם לי מאד.
מרים
7 בפברואר 2011 בשעה 14:34
ayalaraz
תודה לך, מרים, על תגובתך המעניינת. הידע שלך ותחומי התעניינותך תורמים הרבה לבלוג שלי. האסוציאציה שלך על הקשר בין עבודות תיל לעבודת פיליגרן מאוד מתקבלת על דעתי ואולי אקדיש לך פוסט בקרוב.
6 בפברואר 2011 בשעה 16:56
מרים ברוק כהן
כרגיל אצלך מאמר מצוין ומלמד, תודה אילה.
הגורילה הזו מזכירה לי שלפני כ6-7 שנים ראיתי תערוכה בגנט [Gent] בשם נשמה [Soul] בסמינר הקתולי לכמרים. היצירות פוזרו והוצגו בתוםךהקתדרלה ובפרוזדורי ומרתפי הסמינר. עבודות הותאמו לאוירתהחדרים שבהם הוצגו או ביחס לתמונות דתיות על הקירות. כמעט בכניסה היתה יצירת של אשה עשויה ממתלי מתכת כאלו, מה שכמובן מנע התקרבות אליה. איני זוכרת את שם האמן וכשניסיתי לגולל את המידע לא מצאתי כלום.
עבודות תיל מזכירות לי תמיד עבודות פיליגרן [filigrain] תכשיטים הנראים לעיתים כעשויים מתחרה.
מרים
4 בפברואר 2011 בשעה 21:24
oded
אחלה קריקטורה!!!
אפשר לקבל עותק