פתיחת התערוכה "פוסט פוסיל" התקיימה ביום רביעי, 26 בינואר, 2011, במוזיאון העיצוב בחולון . בתחילת הערב הוזמנו האורחים לנשנש  מן הכיבוד האסתטי והיצירתי שהונח  על שולחן ארוך ברחבה הפנימית של המדיטק, ואחר כך הרצתה אוצרת התערוכה, לי אדלקורט,  על הקונספט של התערוכה.

שיר אתר השתמש בעבודה זו בבד לבוד מחומרים ממוחזרים המדמה ערימות שחת.

לאחר ההרצאה הוזמנו האורחים לצפות בתערוכה עצמה. הרעיון ש"צריך להביט אחורה כדי לצעוד קדימה" איננו חדש והוא מהדהד בסצנת העיצוב הגלובלית מזה כמה שנים.  האוצרות המוצלחת של התערוכה שהתבססה על בחירת מוצגים מדיסציפלינות שונות של עיצוב, רובן מחו"ל ומקצתן מהארץ, נתנה מושג רחב על מגמת העיצוב העכשווית.

ארנב ארוך אזניים מרהיטי עץ ממוחזרים של ניקולה ניקולוב

אחת המגמות הפוסט-פוסיליות היא חיקוי של צורות מן הטבע . נאצ'ו קרבונל בנה מקום מקלט מגונן מנייר מודפס.

כורסת אלומיניום של סטודיו יוב הנקראת 'ספת סלע'

אין זה מפתיע לגלות כי מה שקורה כיום בטוקיו קורה גם בתל-אביב. התקשורת הרב ערוצית אינה מאפשרת עוד אקסקלוסיביות של עיצוב יחידני או לוקאלי, בזה כוחה ובזה גם חולשתה. המוצגים השונים  נעשו פחות או יותר באותו פרק זמן במקומות שונים בעולם ולמתבונן נראה כאילו כולם יונקים וניזונים מאותם מקורות השראה ומאותה אג'נדה חברתית.

תמימות דעים מהודקת זאת  מוכרחה ליצור אנטי תיזה  שגם היא במובן מסוים צפויה. העיצוב הפוסט פוסילי מחקה את הטבע, משתמש בחומרים טבעיים, יוצר צורות אורגניות  וממחזר באדיקות ראויה לשבח מוצרים שנדונו לכיליון.

על פניו נדמה כאילו זהו הכוון השפוי היחיד לחברה הנמצאת בתהליך מתקדם של השמדה עצמית, אבל  קשה לי להאמין כי זוהי מגמה בעיצוב שתישאר איתנו לאורך זמן. אני מניחה שהתזזיתיות שבחיינו, השלטוט הבלתי פוסק והחיפושים הקדחתניים אחרי הריגוש הבא, לא יניחו לעיצוב להיצמד לאורך זמן לרעיון  הפוסט פוסיל.

בועז כהן וסאיקה ימאמוטו '7 אבנים' ריהוט בסגנון אנשי המערות

יו נומורה: אגרטלי חימר המייצגים את תכונות האדמה

יוריס לארמן 'כסא עצם' נבנה באמצעות תכנה המאפשרת פיתוח מבנה המותאם לחומר

כהסטוריונית של אופנה – אני נוטה לראות דברים בפרספקטיבה רחבה יותר ולפיכך אני חוששת כי זהו טרנד חולף שמשך חייו קצר כשל טרנדים אחרים. מה שישפיע על הפיכתו של טרנד זה למגמה עולמית הוא לא רצונם הטוב או מקור השראתם של המעצבים, אלא המצב הכלכלי והחברתי בעולם המערבי בשנים הקרובות.

מבחינה זו התערוכה 'פוסט פוסיל' היא תערוכה פוליטית, המסמנת כוון רצוי, אבל ה'חיזוי' של לי אדלקורט בתערוכה זו , הוא עדיין בבחינת דבר הטעון הוכחה. רק בעוד כעשר שנים נוכל לדעת אם התגשם או לא.

מודעות פרסומת