זמן הוא מושג טעון, שמשמעותו מתעצמת ככל שאתה מוסיף נרות לעוגת יום ההולדת שלך. משעברת את גיל 60 שוב אינך יכול לחשוב קדימה נטו, מכיוון שבכל חשיבה כזאת נכלל גם הברוטו: סך כל הניסיונות המוצלחים יותר והמוצלחים פחות שצברת בחייך, שנות הלימוד שמאחוריך, הטעם שלך שהתגבש בשנים שבהן גילית את זהותך ועוד מרכיבים תלויי זמן שלא ניתן לנתק אותם באופן  מוחלט מאישיותך.

ציור של דאלי 'העקביות של הזמן' 1931

הסופר הצרפתי, מרסל פרוסט, מתייחס לזמן שחלף כזמן אבוד ובספר 'בעקבות הזמן האבוד' (2) הוא מקונן על מותה של אופנת ה'בל אפוק' שהייתה לדעתו תמצית החינניות, הנשיות והיופי. האופנה הנשית שעל מותה  מקונן פרוסט נחשבת לאחת האופנות הנשיות הגרועות ביותר בתולדות הלבוש, מכיוון שהיא החפיצה את האישה, דיכאה אותה וכבלה את תנועותיה.

אופנת 'לה בל אפוק': כובלת את האישה ומצרה את צעדיה

אבל פרוסט מתרפק עליה בגעגועים נוסטלגיים הגורמים לו לדחות בשאט נפש את האופנה שבאה במקומה: 'במקום השמלות היפות שבהן התהלכה הגברת סוואן כמלכה, היו טוניקות אנגלו-יווניות בקפלי טנגרות (קפלים בסגנון פסלוני החימר שנתגלו בטנגרה) ולעתים בסגנון הדירקטואר, מדגישות סמרטוטי "ליברטי'  פרחוניים  כמו טפיטים על הקיר…'

הדפס שעוצב ע"י הארי נאפפר עבור 'ליברטי' 1905

עד כדי כך כבול פרוסט בכבלי הזמן שחלף, שהוא מקונן אפילו על החלפת הכרכרות במכוניות:  'איזו זוועה, אמרתי בלבי, מי יכול למצוא באוטומובילים האלו הידור כבאותן מרכבות ישנות?'

כרכרה מסוף המאה ה-19

אחת המכוניות הראשונות

כיום, נראה לנו ממש מגוחך שמישהו העדיף את הכרכרה על פני המכונית. אבל בנקודת הזמן שבה כתב פרוסט את הספר 'בעקבות הזמן האבוד' זה אולי נשמע רומנטי…

אני נזכרת בפרוסט כשאני נתקלת במישהו 'בגילנו' שמתעלם מקיומו של  האינטרנט ומחשיבותו בחיינו. כן, הוא עדיין הולך לבנק במו רגליו, שולח מכתבים במו ידיו, מזמין טיסה ובית מלון מסוכנת הנסיעות 'שלו' ומנסה לשכנע אותי (ובעיקר את עצמו) שאם הוא הצליח להגיע עד גיל 60/70 (מחק את המיותר) בלי אינטרנט הוא יכול גם להמשיך את חייו בלעדיו.

אבל, בשבילי,  האינטרנט איננו רק איזה חידוש טכנולוגי מינורי שאפשר להסתדר בלעדיו. כל חיי השתנו בעקבות השימוש באינטרנט ואני מוכרחה להודות שאני פשוט התמכרתי. סימני ההתמכרות שלי נראים כך: אינני יכולה להעביר יום מבלי לשבת כמה שעות ליד המחשב, אני בודקת מיילים לפחות 10 פעמים ביום, יש לי 642 חברים בפייסבוק וחשבונות נוספים בכל רשת חברתית/שיתופית שתוכלו להעלות על הדעת, אינני יכולה לכתוב אפילו רשומה קצרה אחת מבלי להיכנס לגוגל, ספרים אני מעדיפה לרכוש ב'אמזון' ויש לי בלוג שאינני מסוגלת לדמיין את חיי בלעדיו…כן, אני יודעת שזה יותר מדי. כן, אני יודעת שבזמן הזה אפשר לעשות דברים אחרים…אבל ככה טוב לי.    ולא . אינני מעוניינת בשום תכנית גמילה. אבל יפה ששאלתם.

על מה כדאי לוותר? אינטרנט או סקס

בסקר שנערך ע"י אינטל ושהתפרסם ב'ניו-יורק טיימס' נשאלו 2119 מבוגרים על מה יבחרו לוותר למשך שבועיים: אינטרנט או סקס?התברר כי  46% מהנשים ו- 30% מהגברים העדיפו לוותר שבועיים על סקס ולא על אינטרנט. 65% מהנשאלים בסקר ענו שהם אינם יכולים לחיות בלי אינטרנט.

אז מה זה אומר עלי? אולי זה שאני  עוד אחת מהעדר…

מודעות פרסומת