…ההרגשה הזאת כשבחוץ גשמים ורעמים ובפנים חמים ונעים מחזירה אותי תמיד לילדות. אני ממש לא יכולה להסביר למה, אבל בארץ שבה נולדתי, שבה יש לפחות שמונה חודשי קיץ בשנה ובקושי ארבעה חודשי חורף,  מה שאני זוכרת בגעגוע מתוק ובנוסטלגיה חמימה זה דווקא את הגשם המתופף על החלונות ואת מגפי הגומי האדומים שקנו לי כשהייתי ממש קטנה ולא הסכמתי לחלוץ אותם אפילו כשהלכתי לישון…

אולי זה בגלל שהקיץ של ילדותי היה אינסופי, בעוד שרגעי החורף היו נדירים ויקרים, ואולי בגלל שחורף מטבעו מעורר סוג של געגוע לחום של בית שזורק אותך אל הילדות, אל המתיקות התמימה ואל התחושה הכול כך ברורה שאמא-אבא יהיו שם תמיד בשבילך, השמש תזרח כל בוקר, ואתה תמשיך לגלות, מגובה עיניים של  ילד, את פלאי העולם יום אחר יום אחר יום…

בילדותי, מעטים היו הספרים שנכתבו בעברית לילדים ולכן רוב הספרים שקראתי היו ספרים מתורגמים של סופרים כמו אריך קסטנר שאת ספרו 'פצפונת ואנטון' קבלתי בכיתה ג' כפרס על הצטיינות בלימודים. קראתי אותו כל כך הרבה פעמים עד שיכולתי לדקלם אותו בעל פה ובכל זאת לא הצלחתי להבין הרבה דימויים שמופיעים  בו כמו: פרחי כפור, שלכת בצבעי להבה או פריחה אביבית, שאותם גיליתי רק עשרים שנה מאוחר יותר בנסיעת הלימודים שלנו להולנד.

שם גם הבנתי לראשונה את ההבדל שבין  סתיו לחורף ובין אביב לקיץ שבארץ אינם תמיד מורגשים.

בואו נודה שבגדי חורף אנחנו קונים רק בשביל האופנה. למעשה, אפשר בהחלט להסתדר כאן בלי צעיפים, מגפיים ומעילים. אבל כל מי שאוהב להתלבש יאשר כי רק כשאפשר סוף סוף לצוות לבגדי הקז'ואל צעיף, מגפיים, אפודה או פריט אחר של חורף- רק אז מרגישים את הכיף בלהתלבש…

ובאווירה של חורף, הנה תמונה שממחישה עד כמה חורף יכול להיות קר.

הולנד, חורף 1969: ואל תגידו לי שלא היה אז קררררר...

ועוד אחת, בשלג, במרכז רוטרדם, עם קישוטי החג ועם סינטה קלאוס שבהולנד קוראים לו דווקא 'סיינט ניקולאס'

לא שסתמו לי ת'פה- פשוט לא יכולתי לנשום מרוב קור

ואיך נראית פריחה של אביב כשכל הפרחים פורחים בבת אחת?

קייקנהוף, הולנד: מיליון צבעונים בכל צבעי הקשת

לעומת זאת לקיץ ההולנדי, שרגעי השמש בו כל כך נדירים, ממש קשה היה לי למצוא תמונה מייצגת. אולי זאת?

קיץ הולנדי: כולם יוצאים לפארק ונשכבים מיד בשמש...

אבל הכי יפה זה הסתיו.  ערימות של שלכת חורקות מתחת לנעליים ומצטלמות נהדר בכל ואריאציה אפשרית…

מתענוגות הסתיו: טיול ביער

ותמונה אחרונה של סתיו, שצולמה לפני כחודש באיינדהובן, הולנד.  ולא, אני לא טועה, אלו הם צבעי הסתיו  הנשקפים מחלון ביתם של עודד וגליה. אדום-ורוד ומה שביניהם…

סתיו בחלונות...

ולסיום משהו לאוזניים: 'חורף' מתוך 'ארבע העונות' של ויואלדי עם תמונות מקרנבל המסכות החורפי בוונציה.

ושיהיה לכם חורף נפלא בכל מקום שבו תהיו…

מודעות פרסומת