לפני שנה, ב-6 ב דצמבר 2009 התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. את המוטיבציה לכתיבה אפשר היה לנסח בערך כך:  אני עושה דברים מעניינים. אני אוהבת לכתוב. אני רוצה שידעו על הדברים המעניינים שאני עושה.  אני פותחת בלוג…

היום, במבט לאחור אני יכולה להודות שלא ממש הבנתי מה זה בעצם  בלוג ואיזה מחויבות עמוקה כרוכה בלהיות בלוגרית. ממש כמו  הצעצוע התמים שנקרא טמגוצ'י שהיה הצעצוע המועדף על ילדים ובעיקר על ילדות לפני כמה שנים,  שהיה עלול לסבול ואפילו למות אם הזניחו אותו- כך גם הבלוג … שכחת לכתוב/ התרשלת באחזקתו- האוהדים המאוכזבים ימצאו לעצמם מהר מאוד בלוג אחר  שמשקיע יותר… המחויבות לבלוג, כמו כל מחויבות אחרת, דורשת  מחשבה, אהבה והתמסרות ומעל לכל- זמן! אני מאמינה שזמן הוא מושג אלסטי, ככל שתדחס יותר דברים לסדר היום שלך- יתרחב הזמן ויקלוט עוד ועוד. ומי שרוצה להתעמק בסוגיה זאת מוזמן לקרוא את ספרו של תומאס מאן  'הר הקסמים' .

הבלוג שלי שבתחילת הדרך בקושי דידה בצעדים מהוססים, הולך ומתגבש עם הזמן, פושט ולובש צורה וכמובן משקף לא רק את מה שאני בוחרת לכתוב אלא גם את מה שאני לא ממש כותבת ובכל זאת אפשר לקרוא אותו בין השורות, מין סב-טקסט כזה שמבטא רגישויות שאין צורך לכתוב אותן במילים מפורשות.

כבר אמרו לפני "אתה – מה שאתה לובש" וגם "אתה – מה שאתה אוכל" ואני רוצה להוסיף  "אתה -מה שאתה מלהג (ואולי מבלג?)"…הבלוג שלי למשל, שאותו התחלתי  במילים כל כך גבוהות, בנימה  כמעט ממלכתית: "שאלה שאני נשאלת לעתים קרובות היא: האם יש אופנה ישראלית? כלומר, ברור שבישראל יש אופנה ויש גם מעצבי אופנה מוכשרים ומענינים, אבל האם יש סגנון מסוים שמאפיין אותם? האם יש בסגנון  שלהם משהו ישראלי? ומהו בעצם אותו משהו ישראלי? ובכלל, האם יש לו ביקוש? האם יש בו צורך? …בבלוג זה אני מתכוונת להתעמק בסוגיה זו, להתייחס אליה באופן עדכני ,לענות על שאלות ולתת במה למחשבות בנושא."

עבר בינתיים לפסים מאוד אישיים וזה לא רק בגלל שאף במה לא קמה, שום שאלות לא נשאלו והסוגיה נשארה בלתי פתורה. אמנם יצא לי לכתוב פה ושם על אופנה ישראלית אבל במידת הצניעות המתחייבת ובלי המגלומניה של הפתיחה החגיגית.

במקום זה אני מגלה בבלוג את הכיף בלהתחבר לעצמי בקטעי ילדות, בהרהורים לא מוגדרים על דברים שאני אוהבת ובעוד רסיסי מידע הרחוקים  ממה שאמרתי בפוסט הראשון. כנראה שמה שאיננו אמיתי אין לו סיכוי לשרוד…אולי ניתן להשוות זאת לנסיון מאולץ לעשות רושם בבליינד דייט על מישהו לא מוכר, מול התנהלות יומיומית עם חבר קרוב ואהוב. לא שיש לי נסיון עם בליינד דייטים, אל תשכחו שהתחתנתי בת 20…אבל נראה לי שזה יכול להיות בהרבה מקרים סיוט אמיתי.

מעניין שהיחסים שלי עם הבלוג מזכירים לי אסוציאציות מתחום היחסים בין בני זוג וגם התיחסתי לזה כמה פעמים לאורך שנת קיומו. הנה למשל הפוסט 'חיי נישואים' שכתבתי כשהבלוג חגג חצי שנה ואם אתם ממש מתעניינים אז הנה מה שכתבתי 5 חודשים לאחר הקמתו בשם תחנות בדרך אל האושר הבלוגוספרי. מי שמתעניין מעבר לזה ימצא עוד רמיזות מפוזרות בפוסטים השונים לאורך כל הדרך.

ולקראת סיום כמה סיכומים שכנראה אי אפשר בלעדיהם:

סה"כ כניסות לבלוג: 21752

סה"כ כניסות ביום העמוס ביותר: 245

סה"כ פוסטים: 93

סה"כ תגובות:  530

וכמו שאתם יודעים סטטיסטיקה היא לא מדע מדוייק…אז הנה לסיום משהו נחמד על סטטיסטיקה "סטטיסטיקה היא כמו ביקיני. מה שנחשף – מרמז, אך מה שנסתר – חיוני." (אהרון לבנשטיין) ולמרות שאינני מכירה את המצטט נראה לי שהוא מבין דבר או שניים באופנת חוף ואולי גם כמה דברים על בחורות שאני לא ידעתי…

מודעות פרסומת