פתיחת התערוכה 'טקסט-טקסטיל-טקסטורה' התקיימה אתמול בערב (18 בנובמבר, 2010 ) בגלריה פריסקופ. הגיעו כ- 200 אנשים. שרי פארן אומרת שאפילו יותר. יום לפני הפתיחה עדיין הייתי מלאה ספקות… האם זה יעבוד? האם הקסם יתרחש? האם התמונות יתחילו לדבר זו עם זו? מלאכת האוצרות לקחה כמעט שנה. החיבור בין יצירות מתחומים שונים לא היה פשוט. איך מחברים אמנות עם עיצוב? איפה נגמר העיצוב ומתחילה האמנות? ואיזה תחביר חדש יווצר מחיבור העבודות של אמנים כל כך שונים זה מזה בגישה, ברקע, בגיל ובכל פרמטר אפשרי?
16 האמנים שהשתתפו בתערוכה הם: איתמר שגיא, אידה רק, דקלה לבסקי, חוה פוליבודה, טל ברוך, לנה גוברמן, מיטל ברוקס, מיקה בר, עידית קפלן-פרידברג, ענת מיכאליס-לוי, צילה פרידמן, רוני פנקס, רותי שומרוני, שירי עבדה, שרה נסים, שרון שליטא.
אני מוכרחה לציין שהעבודה עם החבורה המוכשרת הזאת הייתה עבורי חוויה אמיתית. לא רק אמנים. גם בני-אדם. בניית התערוכה באמצעים מינימליים היתה חוויה בפני עצמה, אבל הצריכה שיתוף פעולה מצד כולם. והכל נעשה בכיף וברצון. אז זה הזמן להודות לכולם ובמיוחד לאיתמר הכל יכול…
והנה התמונות מן התערוכה. את השיפוט תעשו לבד…

מבט אל התערוכה
ועוד מבט מצד אחר

המיצב של עידית קפלן-פרידברג בדיאלוג עם הטקסטיל של מיקה בר
והנה מבט מקרוב על המוצגים

המיצב של עידית קפלן-פרידברג
הטקסטיל התלת-מימדי של מיקה בר

היצירה של מיקה
מה אפשר לעשות עם עיתון מאתמול?

הטקסט של רותי שומרוני
העבודה של איתמר שגיא: הסבלנות משתלמת

פרט מהעבודה של איתמר שגיא

העבודה של חוה פוליבודה: רקמה על בד אבל עם מכחול

טל ברוך: טקסט-טקסטיל-טקסטורה ועוד איך!

היצירה של ענת מיכאליס-לוי

העבודה של שרה נסים (מימין) ומבט לחלל הגלריה
כל זה צולם לפני הגעת האורחים. והנה כמה תמונות שצולמו בעיצומה של החגיגה

לימור ואני וברקע שירה שובל

לנה גוברמן ועינת שפילקה

אני עם אידה רק (מימין) ושרי פארן במרכז

רן שבני ואני

עם סטודנטיות לשעבר: טל ויערה
יש תמונות נוספות בפליקר. כל מי שצילם מוזמן לשלוח אלי את צילומיו.
תודה ענקית לדני, צלם הבית, על התמונות המעולות
ותודה לשרי פארן על שיתוף הפעולה שנעשה מתוך סימביוזה נדירה.
ניפגש בתערוכה הבאה!!!!
8 תגובות
Comments feed for this article
27 בינואר 2011 בשעה 13:32
ayalaraz
מסכימה עם דברייך
25 בינואר 2011 בשעה 07:32
מרים ברוק כהן
איילה חביבה, הקושי שלי עם ביטוי זה ,בא מהשנים הרבות שבהן שפכו על אמנות הסיבים בוז ועלבונות, בעיקר בארץ כשבחו"ל , היא כבר התקבלה כשווה לכל אמנות אחרת, או כ'ידועה בציבור' כאמנות.
במקביל התחילו כל מיני אמנים/יות 'קונבנציונליים' , להדביק חוטים ופיסות בד על ציוריהם, ואז הללו אותם כאמנים רב תחומיים וכולי. בפתיחת תערוכה באוניברסיטת תל-אביב יצא לי לשוחח עם הדר' מוטי עומרף וכשתהיתי מדוע אין מראים אמנות סיבים במוזיאון ת"א, הסביר לי שבקרוב יציג את ראדא עאמר, אמרתי לו שאני חושדת שללולא היתה מצירת מעל לרקימתה ולולא היתה מצריה, אולי גם לא היה מציג אותה. לכן אני מעדיפה לקרא לכל צורת עשייה בשמה. רקמה היא רקמה , ציור הוא ציור.
תודה על התגובה.
מרים
20 בינואר 2011 בשעה 07:48
מרים ברוק כהן
קצת לא נוח לי עם המינוח
' רקמה על בד אבל עם מכחול', שבו הגדרת את עבודתה המקסימה של חוה פוליבודה.
זהו דימוי של רקמה, זו לא רקמה במכחול. זה בעייתי מהרבה בחינות, אם אנו העוסקות בטקסטיל לא נקפיד בלשוננו, לגבי אופני הביצוע השונים, מה לנו כי נלין על כל מיני אנשים, שעדיין אינם מוכנים לקבל את אמנות הסיבים כשוות ערך לאמנויות האחרות? .
מרים
22 בינואר 2011 בשעה 17:06
ayalaraz
מרים היקרה, תודה על תגובתך. האם דימוי של רקמה לא נעשה במכחול? אני בהחלט מקבלת את אמנות הסיבים וגם את אמנות הקראפט'ס כשווי ערך ליצירות אמנות אחרות, ובתערוכה 'אמנות נשים' שראיתי במוזיאון פומפידו בפריס בקיץ האחרון אפשר היה להתרשם כי הקראפט'ס מקבלים מקום מכובד ממש כמו הצילום או המיצג או כל סוג אמנות אחר.
20 בנובמבר 2010 בשעה 19:08
Yuval Etzioni
איילה ,אהבתי מאוד את התערוכה כן ירבו!
יובל
20 בנובמבר 2010 בשעה 19:14
ayalaraz
יובל, תודה על תגובתך. אולי תציגי בתערוכה הבאה…
19 בנובמבר 2010 בשעה 19:14
לי
האובייקטים מעניינים ביותר, חגיגה של צבע, חומר, ודיספליי משכנע ומהודק היטב.. כן יירבו !
העבודה של טל ברוך מסקרנת מאוד.. אין ברירה.. צריך לקחת רכבת מחיפה כדיי
להגיע ולהתרשם לעומק מכל תפר וחוט.
דרישת שלום ורק הצלחות,
לי 🙂
20 בנובמבר 2010 בשעה 19:13
ayalaraz
לי היקרה, תודה רבה על תגובתך. חיפה ברכבת היא במרחק של 40 דקות ואפשר להגיע מתחנת ארלוזורוב לגלריה ברגל.