שנות ה- 80 באופנה. מה עוד לא נכתב על האופנה האיומה ההיא?

כולן נראות אותו דבר: כתפיים מפה ועד להודעה חדשה. חגורות ענקיות על הירכיים. אבזם בגודל מסגרת תמונה. מראה כל כך כוחני, העונה להגדרה dress to kill או  dress to impress. נא למחוק את המיותר. עם מה נשארתם? עם אופנה מאיימת, מתנשאת, נטולת הרמוניה וחסרת חוש הומור . תאמינו לי שאופנה שמתייחסת אל עצמה ברצינות כל כך תהומית היא כמעט תמיד אופנה גרועה. המושג 'one size ' מעולם לא היה פופולארי יותר מאשר בשנות השמונים של המאה הקודמת. תארו לעצמכם, אני, בגודל פטיט, לובשת אותה מידה כמו  בט דיטו. הגיוני? לא ממש ! אבל כמו שאתם בטח יודעים לא כדאי לחפש הגיון באופנה!  ובגלל זה הקרבנות שלה, אלה שחושבים שלמרות משקלם העודף, הצוואר הקצר והצמיגים  שמסביב למתניים, הם נראים מיליון דולר רק בגלל שהם לובשים את 'מה שבאופנה' – פשוט לא הסתכלו בראי לפני שיצאו מן הבית…

ואיפה אני בתמונה? לא להאמין!!! מילדת פרחים ענוגה הפכתי לדמות כוחנית,  זו שביני לביני אני קוראת לה 'המנהלת'. אז מה אם התמניתי בשנת 1985 לראש המגמה לעיצוב אופנה ב'שנקר'? זאת עדיין לא סיבה מספקת לאמץ את האופנה האיומה ההיא…

הנה, הביטו בעצמכם, כך אני נראית כשאני נוסעת לייצג את 'שנקר' בגולה. 'גברתי המנהלת'. לא פחות ולא יותר.  ולאן נעלמה ילדת הפרחים  הנאיבית, זאת שהאמינה בשלום ואהבה? הילדה ההיא חלפה ללא שוב יחד עם האופנה המשתנה ועכשיו היא אשת קריירה, אישה משוחררת, ממש זורמת עם הזמן. במילים אחרות אפשר פשוט לקרוא לי 'קרבן אופנה'. מודה. זה נכון. אמרתי לכם שיש הוכחות?

ה'מנהלת' בארה"ב בשליחות המגמה לעיצוב-אופנה

אני מסתכלת בתמונה של עצמי ולא מאמינה. מוזר הוא שנשארו לי מעט מאוד תמונות מהתקופה ההיא. מרוב קריירה לא נשאר לי זמן להצטלם. הוורקוהוליזם בהתגלמותו. והנה עוד הוכחה שאי אפשר להתעלם ממנה.

המנהלת- לבד בצמרת

מזל שבשנות התשעים גיליתי את האופנה האינדוידואלית. שקיבלה הכשר ממשטרת האופנה. עכשיו אני יכולה להסתובב בג'ינס כמה שבא לי , להסתפר כמו שאני אוהבת ולהיות יותר דומה לעצמי. בלי פוזות.כך אני נראית בשנות התשעים המאוחרות כשאני מסיירת בבית החלומות שבנינו לנו בכפר סבא. כמה כיף יש בבניית בית בדיוק כמו שאתה רוצה. 'custom made'  ולא קונפקציה. מזל שבן הזוג אדריכל.  אבל מה קורה כשהאדריכל הוא גם הקליינט? ומה קורה כששני מעצבים בונים בית משותף? איך מחליטים מי צודק? איך מחליטים איזה צבע מתאים לחלונות? ולקירות? ולאיזה צד פונה המיטה בחדר השינה… ואל תשכחו שדו-קרב כפתרון  לאי -הסכמה כבר עבר מן העולם לפני יותר ממאה שנה…טוב. התחלתי לדבר על  סוגיה אחרת והיא ראויה אולי לפוסט בפני עצמו. אבל אני רק התכוונתי לספר על קרבן האופנה שהייתי . ולכן אני עוצרת כאן . לא לפני שאני מנציחה את הרגעים הקסומים ההם שבהם הופך תוהו ובוהו מבולגן לבית מאורגן ומסודר .

הנה התמונות לפניכם. כל מילה מיותרת.

כך הולך ונבנה בית החלומות שלנו...

ואם צריך- אז מטפסים עד הגג…

מטפסת על סולם אל עליית הגג...