התערוכה 'אופנה מכאנית- טווים סדר חדש' המוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון היא  תערוכה מעולה המעוררת סקרנות ועניין. האוצרות ג'ינג'ר גרג-דוגן וג'ודית הוס-פוקס מציגות כאן את הטכנולוגיה המתקדמת המגולמת בבגדים החכמים והמאוד אישיים המוצגים לעיני המבקר, בדרך כלל בלווי סרטון הדגמה. הטכנולוגיה שבה מיוצרים בגדים אלה כבר ניתנת ליישום, על אף שהיא עדיין בשלבי פיתוח ראשוניים, אשר מן הסתם יוסיפו וישתכללו עם הזמן.

מכיוון שהעתיד תמיד מגיע קצת לפני שאנחנו מוכנים לו- אנחנו צריכים 'לעבוד על עצמנו' כדי להאמין כי פריטי הלבוש שאנחנו רואים בתערוכה הם ממשיים ולא עתידניים-בדיוניים.

 

חזיה להכנה עצמית באמצעות מדפסת תלת-מימדית - גליה רוזנפלד ודנה פרבר

 

תערוכה חשובה זו נותנת לנו הזדמנות להציץ לעולם החדש של בגדים  שעדיין אינם מוכרים לנו ממדפי חנויות הכלבו והבוטיקים. היא מאפשרת לנו הצצה נדירה אל מעבדה רעיונית עכשווית או לחלופין, התבוננות בספר סקיצות מרתק המעיד על עשייה יצירתית- טכנולוגית הרוחשת סביבנו, שעדיין לא הבשילה לכלל פירות, אבל ניצניה הראשונים מבשרים כי עולם הביגוד המוכר לנו כיום עומד לפנות את מקומו לעולם אחר שעדיין אין לנו מושג אם הוא טוב או רע.

 

איסיי מיאקה בשיתוף עם דאי פוג'יווארה - הרוח- בגדים נעים באמצעות חלקי שואב אבק

 

על אף העובדה שחלק מהמוצגים בתערוכה איננו די משוכלל וחלקו איננו משכנע בנחיצותו, עצם העלאת הנושא למודעות ולשיח הציבורי-חברתי  משמש מטרה ראויה לתערוכה מסוג זה המספקת יותר שאלות מתשובות ובזה עיקר כוחה.

 

יינג גאו- שמלה משתנה לפי מקור אור וחום ונמצאת כל הזמן בתנועה: Play time

 

למחרת הפתיחה החגיגית, התקיים במדיטק יום עיון שבו סיפרו כמה מהמציגים בתערוכה על דרך העבודה שלהם והדגימו באילוסטרציות את התוצאות המעניינות שאליהן הגיעו.

 

סדריק פלזינסקי- נעליים המתאימות לאופי של הנועל

 

לאחר שמיעת ההרצאות נשארתי עם 'טעם של עוד' ועם תהיות על יכולתה המוגבלת  של האתיקה העכשווית להתמודד עם שינויים מרחיקי לכת אלה האמורים לשנות את כל דרך המחשבה שלנו על בגדים ואופנה.

חלק מן השאלות האתיות אני מבקשת להעלות כאן:

  • האם בגדים 'חכמים' היכולים לשקף את אישיות הלובש תורמים לחירות הפרט לבטא את עצמו, או להיפך מבטלים את החופש של הפרט להסתתר מאחורי הלבוש?
  • האם בגד המשתמש בנתונים מתוך מאגר ביומטרי אוניברסלי לצורך מסירת פרטים מלאים על כל מי שנגע בו מתחילת ייצורו ועד הגעתו למלתחה שלנו תורם לנו תובנות חיוביות שנוכל לעשות בהן שימוש מועיל, או אולי מחזק את עליונותו של הלובש ומבליט את נחיתותו של המייצר?
  • האם בגדים שמגיבים למגע יד ביצירת צליל או תנועה, יוסיפו לחיינו טעם או שישללו את מעט השקט שעוד נותר לנו?
  • למי מועילות הנעליים שאותן מכינים לפי פרופיל ממוחשב  של הלובש ומה היתרון שהן מקנות לנו?

בעולם הפייסבוק והטוויטר, שבו אנחנו יוצרים לעצמנו במו ידינו את תכנית הריאליטי שבה אנחנו משתתפים לא נשאר לנו כמעט  מאחורי מה להסתתר ואם גם הבגדים שאנו לובשים לא יספקו לנו מסתור ומגן מן העולם שמסביבנו – נאבד בעצם  את המעט שנשאר מחירותנו האנושית המתבטאת בפרטיות שלנו וביכולתנו לבחור את מידת החשיפה הרצויה שלנו לציבור.

שאלת חירות האדם העסיקה פילוסופים רבים במהלך ההיסטוריה. האמונה כי האדם הוא יצור תבוני היכול לבחור את דרכו באופן חופשי הובילה לצורך לחקור חירות זו ולהבין את מניעיה ואת מקורותיה.
הוגים כמו דקארט, לייבניץ, רוסו וקאנט דנו בסוגיות שונות של החירות ובמציאת הדרך למימושה.
פילוסופים  מודרנים כמו פוקו (1926- 1984 ) הבינו כי המדע והפוליטיקה הפועלים במסגרת החירות האנושית, משמשים בעצם להצדקת  בעל הכוח והידע ולביסוס עליונותו.
לכן, התפישה הפוסט-מודרניסטית מערערת על אמיתותה של החרות האנושית וטוענת שמטרתה של חירות זו היא למשטר את האדם במסגרת הסדר הקיים. הדרך היחידה על פי פוקו להיות חופשי היא לכפור באמיתות המקובלות וליצור זהות ייחודית חדשה.
אלדוס האקסלי בספרו "עולם  אמיץ וחדש", מצליח לתאר במידה רבה את החברה של ימינו וזאת על אף שנכתב כבר בשנת 1932. העולם החדש של האקסלי מורכב מ- 3 מעמדות חברתיים מוגדרים בתוך היררכיה מעמדית קשיחה אשר בה כל פרט מתוכנת מראש למלא את התפקיד שהחברה הועידה לו. כתוצאה מכך, כולם מאושרים ומי שאינו ממש מאושר יכול להיעזר בסם הזיה המחולק חופשי לכל מי שנזקק לו.

הביגוד החכם המוצג בתערוכה מאפשר לכל אדם ל'קרוא' ול'הכיר' אותנו באמצעותו גם מבלי שנרצה בכך. איזה תוצאות יהיו לכך בעתיד עדיין קשה לנו לדמיין.   הטכנולוגיות המתקדמות לייצור הבגד האישי, על פי הפרופיל הממוחשב שלנו, שהוגדר על ידי האוצרות כ'תפירה עילית' (הגדרה לא מוצלחת לטעמי שאינני מוצאת לה צידוק במסגרת רמת הבגדים המוצגים בתערוכה) פותחות פתח לעולם אמיץ וחדש שעדיין לא התנסינו בו. כמו כן לא  נעשו עדיין מחקרים  על ההשלכות של ייצור עצמי של בגדים אישיים  על הכלכלה העולמית, על פערי המעמדות ועל השינויים החברתיים מרחיקי הלכת שייווצרו כתוצאה מכך.

מוזיאון העיצוב בחולון ממצב את עצמו במרחב הטכנולוגי רעיוני  שבו מתרחשים כיום שינויים מרחיקי לכת בתחום העיצוב בכלל ובתחום האופנה בפרט.

אם ניקח בחשבון שתערוכת האופנה האחרונה בישראל התקיימה במוזיאון ישראל לפני 16 שנה ('לולה בר- חמישים שנות אופנה בישראל, 1994 ) נבין איזו קפיצת דרך אדירה נעשית בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון. נשאר לי רק לקוות כי בעתיד הלא רחוק יאפשר לנו מוזיאון זה גם להתבונן באמצעות התערוכות המוצגות בו אל העשייה המרתקת בעיצוב ובאופנה המתקיימת אצלנו בישראל, כאן ועכשיו.

מודעות פרסומת