המילה 'כפפה' היא מילה חדשה בעברית שהומצאה על ידי אליעזר בן-יהודה בתחילת המאה העשרים. היא נגזרת מהמילה כף (יד) ולפני המצאתה קראו לכפפות בעברית בשם המסורבל 'בתי-ידיים'. הרבה ביטויים נקשרו למילה 'כפפה' כמו למשל, 'להוריד את הכפפות' שפירושו להפסיק להתנהג בעדינות כלפי מישהו או משהו ולהתחיל לטפל בו בקשיחות, או לטפל במישהו ב'כפפות של משי' שפירושו להיות אליו מאוד נחמד ומתחשב.

לא בכפפות של משי: שמלת כפפות לממשיכת דרכו של דרקולה
כפפות היו קיימות בציוויליזציה כבר משחר ההיסטוריה וכבר ב'איליאדה' של הומרוס מוזכר לארטס שלבש כפפות כדי לעבוד בגינה.

שמלת כפפות מאחור
במאה השלוש עשרה החלו נשים ללבוש כפפות לנוי כחלק מן האופנה התקופתית. הכפפות שלהן היו עשויות ממשי או מפשתן והן היו אביזר חשוב בלבוש הנשי. במאה השש-עשרה עלתה הפופולאריות שלהן מאוד כאשר המלכה הבריטית אליזבט הוסיפה ללבוש האופנתי שלה כפפות רקומות ומתוכשטות.

כובע הכפפות של אלזה סקיאפרלי
אלזה סקיאפרלי, מעצבת האופנה האיטלקית שעבדה בפריס החל משנות השלושים של המאה העשרים' שעד היום משתמשים במתודת העבודה שלה בבתי ספר לעיצוב-אופנה, הייתה המעצבת הראשונה שהשתמשה בנושאי השראה בקולקציות שלה. בין הנושאים המוכרים ביותר היו: קרקס וגרמי שמיים. אבל אהבתה האמיתית של סקיאפרלי הייתה אביזרים, שאותם העתיקה ממקומם הרגיל למקומות בלתי צפויים…
סיפור האהבה הידוע ביותר המתקשר לכפפות הוא סיפור אהבתם של הנסיך רנייה והשחקנית גרייס קלי.

גרייס קלי- נולדה להיות נסיכה...
לפי השמועה ראה הנסיך ממונקו, רנייה, את גרייס קלי המקסימה בפעם הראשונה באירוע חברתי, כשעל ידיה כפפות לבנות ללא רבב. בפעם השנייה שפגש בה הנסיך הוא שם לב לכך ששוב היא לובשת כפפות לבנות וצחות מה שהביא אותו להחלטה הגורלית שהיא נולדה להיות נסיכה ולכן הציע לה נישואים…ואם היא לא הייתה נהרגת בתאונת דרכים מסתורית הייתי יכולה להוסיף וכך הם חיים באושר ובעושר עד היום הזה…

צעיף הכפפות של דולצ'ה וגבנה מקולקציית סתיו 2009
אבל אם ברגע זה ממש חשבתן לקנות כפפות לבנות ולחכות איתן לנסיך שלכן, כדאי שתדעו שכפפות הן כבר לא מה שהיו פעם, וגם הבנות של שנות האלפיים הן לא בדיוק כמו אלה של שנות החמישים, כי שנות החמישים היו התקופה הכי פוריטנית במאה העשרים…
הנה למשל דולצ'ה וגבנה שמשתמשים בכפפות כצעיף וכובע וזוהי מעין מחווה לאלזה סקיפארלי, שהיתה הראשונה שכבר בשנות השלושים העזה לעצב כובע בצורת נעל, וכובע מקושט בכפפות.
ויש גם את הגירסא לכובע -כפפות של המעצב הצרפתי בעל חוש ההומור המשגע, ז'אן שארל דה קאסטלבאז'אק, עוד מחווה למלכת האופנה הסוריאליסטית, סקיאפרלי.

התשובה של קסטלבאז'אק לכובע הכפפות של סקיפארלי
סצנה קולנועית אחרת שנשארה חרוטה בזיכרון היא זו של ריטה היוורט בסרט 'גילדה' כשהיא שרה את השיר הסקסי 'put the blame on mame ועושה תרגיל סטריפטיז מושלם רק באמצעות הורדת הכפפות שלה ס"מ אחר ס"מ…
אז זהו, החלטתי להוריד את הכפפות ולא. אני לא מתכוונת לסגור כאן חשבון עם אף אחד. פשוט רציתי להראות לכם מה עוד אפשר לעשות עם כפפות כשמורידים אותן מעל הידיים…

כפפות הברזל של דומיניק ג'ונס

כפפת אייפון- איזה רעיון שימושי

וזה מה קורה כשכפפות וחוש הומור נפגשים
7 תגובות
Comments feed for this article
6 במרץ 2011 בשעה 21:20
מרים ברוק כהן
אני תמיד סברתי שכסיה היא glove עם אצבעות , וכפפה היא mitten בלי אצבעות , ובית ידיים זה גליל חם שאפשר להכניס בו את שתי הידיים. לפני כמה שנים חברתי סרגה לבן ולנכד בית ידיים שמצד אחד היה לו גודל של יד-איש ומהצד השני גודל של יד-ילד, כך יכל האבא לטייל עם במו בקור ולהחזיק את ידו היטב.
מרים
11 באוקטובר 2010 בשעה 11:22
רותי מיכאל
מתי ולמה הופיעה המילה "כסיה" )אני זוכרת שאמא שלי השתמשה במונח הזה….
דש ולהתראות
רותי מיכאל
11 באוקטובר 2010 בשעה 18:40
ayalaraz
רותי יקירתי. כמובן שאת צודקת, אכן המונח כסיות היה גם הוא בשימוש תקופה מסויימת לא יותר מדי ארוכה. בעקבות הערתך בדקתי במילון והתברר לי כי במקום להגיד להוריד את הכפפות אפשר להגיד להסיר את הכסיות….
10 באוקטובר 2010 בשעה 15:29
דליה חסין
.אילה יקירתי
"הרמת את הכפפה" בנושא הכפפות !!
הציון שאני נותנת לך הוא ממש ברוח התאריך של היום
10 מצוין!!!!
מעניין, מגוון, תמונות מקסימות (הצעיפים ,מבחינתי, גונבים את ההצגה…).איזה רעיון מרענן לכתיבה.
מה דעתך לכתוב על חגורות?הן האביזר האהוב ביותר עלי ואף פעם איני מתעייפת מלקנות עוד ועוד.
אפשר בקלות לכתוב שיר הלל בזכותן, שיתחיל אולי במילים"אל יתהלל חוגר כמפתח"…נו?שוב תודה ודש לדני.
10 באוקטובר 2010 בשעה 17:26
ayalaraz
דליה יקרה, איזה רעיון מדליק!!! חגורות כנושא לבלוג. יש לי הצעה: אולי את מוכנה להיות אורחת בבלוג שלי? את תשלחי לי את הכתבה בוורד ואני אעביר לפלטפורמה של וורדפרס ואוסיף תמונות. מה דעתך? האם את מוכנה להרים את הכפפה, לשנס מתניים (עם חגורה כמובן) ולכתוב?
9 באוקטובר 2010 בשעה 18:55
רותי שומרוני
הזיכרון שלי מהכפפות הלבנות שנילוו לבגד חגיגי הוא שכאשר לוחצים יד לשלום יש להוריד את הכפפה. לרוב הייתי לובשת כפפה אחת ואת השניה מחזיקה ביד. איזה הצגה זאת היתה!! אין פלא שאת רוב שנותי ביליתי בלעסוק בחמר (בוץ). יעני השתחררתי !
10 באוקטובר 2010 בשעה 17:22
ayalaraz
רותי יקרה, אף פעם לא חשבתי על זה כך: עיסוק בחמר בגלל לבישת כפפות לבנות!!! אני בטוחה שאת צודקת ותודה על תגובתך