לא להאמין! אני??? קרבן אופנה? נו, באמת… תנו לי אוויר!!!

אבל עם יד על הלב וצילום מכוון לרקה, אני נאלצת להודות: כן, זה נכון… באמת הייתי קרבן אופנה!    נו טוב, הנה אמרתי את זה ונשארתי בחיים. אבל לפני שתחרצו את דיני , אתם מוכרחים להבין שיש לי נסיבות מקילות, כמו למשל:

א.  בתקופת ה'קרבנות' שלי עדיין לא המציאו את המושג המעצבן הזה 'קרבן אופנה' ,שיש בו יותר משמץ של התנשאות וזלזול, וזה עובד לזכותי, לא?

ב. כולם ובמיוחד כ-ו-ל-ל-ן בסביבתי הקרובה- היו גם!!!

ג. בתקופה ההיא היה צריך לעבוד קשה בשביל להיות 'קרבן אופנה' , כי בחנויות לא היו בגדים ממש מעודכנים  ולכן אני באופן אישי הייתי צריכה לאלתר, לתפור, לגזור ולחבר ומאמצי ההתקרבנות שלי  גם הם שווים משהו. לא?

…העובדה שהצלחתי להסתיר 'כתם' זה בעברי, נזקפת בין השאר לכך שלא היו הוכחות בשטח. התמונות שצולמו לאורך השנים פשוט נעלמו …  וכמו שנאמר "מה שלא יודעים- כאילו לא קיים"…

הכל היה פשוט מושלם עד ש…לפני שבוע בדיוק כשחיפשתי חומר למחקר שבו עסקתי הגעתי לארון שבו היו המון קופסאות סגורות שעברו איתנו מדירה לדירה בלי שפתחנו אותן אפילו פעם אחת. ה'מטמון' הזה השתייך לקטגוריה הארוכה של משימות ה'כשיהיה לי זמן אני אטפל בזה" – מכירים??? ולמי יש בעצם זמן? ואפילו אם יש זמן אז לפתוח קופסאות ישנות וולבדוק מה יש בפנים לא ממש קופץ לראש התור…

אבל לצורך המחקר, וזה באופן לא ממש מפתיע, דווקא היה לי זמן, אז הפשלתי שרוולים ופתחתי קופסה ראשונה ואחריה מיד את השנייה ואז פתחתי באטרף את השלישית-רביעית-חמישית-ששית… וכל החצוצרות בראש שלי התחילו לצפור בבת אחת… כי… ההסטוריה המצולמת של משפחתי נחה לה בשלום יותר משלושים שנה מסודרת בקופסאות קרטון מצהיבים מבלי שטרחנו אפילו פעם אחת לבדוק  מה יש בקופסאות האלה…

מכאן והלאה הכל היה ברור. הזיכרונות  חזרו בצבעים טבעיים. איזו התרגשות עצומה יש בלגלות סצנות מעברך שכבר דהו וכמעט נשכחו כשהם מופיעים לעיניך שוב בצבעים טבעיים. וכאילו אתה חוזר בזמן אחורנית ונזכר ברגעים נשכחים. באפיזודות מפעימות. בקור, או בחום ששררו בעת צילום התמונה ואפילו במה שאמרת או רצית להגיד באותו הרגע ממש.  בקיצור 300 שיקופיות נשכחות חזרו לחיינו: הנה אני בת עשרים והנה הילדים שלי כשהיו תינוקות והנה אנחנו בטיול בפריס, ברומא, בפירנצה ובעוד מקומות. ואיך נראינו במראה התקופתי המדויק, ממש כאילו שעיצבו אותנו בתור סטטיסטים לסרט תקופתי…

ואז גם צצה גם העובדה שאין להתכחש לה: אני באמת הייתי קרבן אופנה!!! הנה אני בשנות ה- 60 במיני ובשנות השבעים במקסי, בשנות השמונים בPower dress ובשנות ה- 90 ברטרו. וכבר אי אפשר להכחיש את מה שמופיע צבעוני על גבי שיקופית: אני באמת הייתי קרבן אופנה והיה לי טוב!!!

עכשיו השקופיות יועברו למדיה דיגיטלית. כנראה שנצפה ב הם שוב ושוב בימים הקרובים, ואחר כך מי יודע אם לא יישכחו שוב עד אשר מישהו, בעוד עשור או יותר, יגלה אותם מחדש!!!

אז לחיי כל קרבנות האופנה של העבר, שהיום מתרחקים מדימוי  זה כמו מאש, ולזכר הימים היפים ההם שלא ישובו עוד…

נ.ב. אני יודעת שאתם מתים לראות את התמונות המדוברות- אבל תצטרכו להמתין עוד כמה ימים עד שהעברתם בשלום למדיה הדיגיטלית תסתיים…ואם זה נראה לכם כמו 'טיזר' אז למה לא? שיהיה…

מודעות פרסומת