…תמיד זה קורה לי  בין סוף ההכנות לבין התחלת התצוגה/תערוכה/ השקת ספר חדש…למרות שאני יודעת כי עשיתי את הכי טוב שאני יכולה, פתאום, משום מקום…מגיחים פרפרי הבטן ומתחילים לפרפר בפראות, חלומות על פיאסקו שלא היה כמוהו מתחילים להשתלט על הלילות הרגועים שלי והכל נראה פתאום  לא שווה, לא טוב, לא  יפה, או לא ממש מוצלח. והמחשבה הטורדנית שאם רק היה לי עוד שבוע/חודש/שנה (מחק את המיותר) אז זה באמת היה יוצא יותר מוצלח,יותר טוב ויותר שווה -משתלטת עלי לגמרי.

לחלומות הפיאסקו שלי יש נוסחה פחות או יותר קבועה: אני  עומדת בגלריה ריקה ומחכה לאורחים ואיש לא בא, ואני מתכסה זיעה קרה והרגליים שלי ממש לא יכולות לזוז… או שאני נכנסת לגלריה של התערוכה שבה העמדתי רק אתמול את כל העבודות שלי ומביטה מסביב…והחלל ריק לגמרי , כל העבודות פשוט נעלמו. אני מביטה מסביב ורואה שבעצם אני לא בגלריה אלא במקום אחר באמצע שום מקום, ועוד ביעותים מהסוג הזה  שכולם מבטאים ריקנות איומה ופחד תהומי וסובבים סביב אותו  ציר ידוע.

הכנות אחרונות לקראת התערוכה

אני עדיין זוכרת את החלום הראשון בסדרה זו שהתרחש לפני הרבה שנים, בלילה שלפני כניסתי  בפעם הראשונה לכיתה כמורה צעירה: אני עומדת מול התלמידים, מתחילה לדבר והמילים פשוט לא יוצאות לי מהפה. אני מנסה ומנסה ושום דבר לא קורה ואז אני מתעוררת מהצעקות שלי  וכל כך שמחה לגלות ששום דבר עוד לא אבוד  וכמו שאמרה סקרלט אוהארה tomorrow is another day .

בתיאטרון שבו כל עלייה לבמה היא מבחן חדש לשחקן  מברכים את השחקנים לפני ההצגה בברכה המסורתית: break your leg  משהו כמו  'הלוואי שתשבור רגל' שפירושו בהפוך על הפוך 'שיהיה במזל ' או  'שתצליח'  מקור הביטוי הוא באמונה התפלה שאם יגידו למישהו 'מזל טוב'  זה דווקא עלול להביא לו  מזל רע.

וזה מזכיר לי את הספר של מאיר שלו 'רומן רוסי' ) שהוא לדעתי הספר הטוב ביותר שלו, ואחד  הספרים הטובים שקראתי , שם נותנים לילד הנכסף את השם 'זיידה'  שפירושו  'זקן' וזה נגד עין הרע  וכדי לתעתע במלאך המוות.

עוד כמה נגיעות וזהו…

ובכן, ממש עכשיו התחלתי את הספירה לאחור. נשארו עוד 4 ימים לפתיחה של התערוכה 'דלות זוהרת' בגלריה חנקין בחולון. את התערוכה כבר גמרתי להעמיד. ואני במצב המתנה שזה אומר לחץ היסטרי.

לפני שהאור יעלה…

וכך קורה  שאחרי ההכנות הקדחתניות שמילאו את ימי ולילותי במשך השבועות האחרונים, פתאום אין לי מה לעשות. התערוכה היא כבר עובדה מוגמרת לטוב או לרע. זה  השלב הכי מלחיץ שבו אני מנסה להירגע וככל שאני יותר מנסה כך אני יותר נלחצת. זה בדיוק השלב  שבו איחולים לשבירת רגל מכל סוג שהוא יתקבלו בברכה.