עוד חודש עבר על הבלוג שלי . הוא מרגיש בסדר. תודה שאתם שואלים.  עקומת הביקורים בעלייה ובחודש החולף נרשמו 2630 כניסות, מספר מכובד שהקנה לי כרטיס כניסה למועדון מאה הבלוגים הנצפים ביותר בוורדפרס, שם אני נעה בין המקום ה- 33 למקום ה- 95. אני לא בדיוק מבינה איך נעשית שם ההיררכיה, בכל אופן זה לא תמיד בקורלציה עם מספר הכניסות. כנראה שיש פרמטרים נוספים שאינם ידועים לי.

סערת הרגשות שאיפיינה את יחסי עם הבלוג בתחילת דרכנו המשותפת, כאשר בכל רגע פנוי הייתי מתיישבת מול המחשב ובודקת כמה כניסות נספרו- פינתה את מקומה להשלמה שקטה עם מה שיש. אם אני משווה את יחסי עם הבלוג למערכת יחסים רומנטית, אז אני עכשיו בשלב שאחרי ההתאהבות וההתפעמות הגדולה, השלב שבו אתה כבר מכיר את בן הזוג, שמח בזוגיות שלכם ומקבל את המצב בטבעיות גמורה. אתה יודע שהוא שם בשבילך ואתה מוכן להיות שם בשבילו והחיים זורמים בשקט.  התזזיתיות ביחסים נרגעת, אתה לא קופץ כל שניה אל  הטלפון לראות אם יש הודעה ממנו ואתה כבר לא מוצף בסערת רגשות המונעות ממך להתרכז בכל דבר אחר. עכשיו, במערכת היחסים שלי עם הבלוג אני בשלב הנינוחות  הנובעת מתוך הידיעה שהבלוג שלי הוא לא אפיזודה חולפת אלא הוא כאן בשביל להישאר.

החודש גיליתי תכונה נוספת של הבלוג והיא סוג של קטרזיס הנובע מהאפשרות לשתף את קוראי הבלוג ברגעי העצב וברגעי השמחה הפרטיים שלי. כל שנה, בין יום השואה ליום העצמאות אני עוברת  טלטלת רגשות עזה שהבלוג עזר קצת השנה לווסת אותה. זה לא שהיאוש נעשה יותר נוח. הוא לא. אבל תחושת השייכות והשותפות שהבלוג מקנה- משפרת במקצת את מצב הרוח, והתגובות המשתתפות הן כמו חיבוק חם שאומר הכל.  לאור התובנה הזאת החלטתי להוסיף לנושאי הבלוג שלי גם את הסיומת "וגם דברים מהלב". הגדרת הבלוג המעודכנת היא: מבט על אופנה בישראל ובחו"ל מזווית קצת אחרת וגם דברים מהלב.

ושוב אני מתחילה מחדש את הספירה קדימה- ואני רוצה לקוות שאתם, קוראי הבלוג, תמשיכו להיכנס, תמשיכו להגיב וניפגש לסיכום נוסף בעוד חודש בדיוק…