כבר כתבתי פעם על הסיפורים המעניינים שנתקלתי בהם במהלך המחקר לספר "חליפות העתים". כתבתי גם, שחשבתי אפילו לאסוף את כל הסיפורים האלה לקובץ בפני עצמו, אבל בינתיים נולד הבלוג שלי והוא נותן לי אופציה טובה יותר: לא קובץ שלם, אלא סיפורים בודדים המפוזרים  בין יתר הנושאים שבהם אני עוסקת. הסיפור שאני מספרת כאן נוגע ל- high light  של המחקר שלי, הפרק שחשיפת המידע בעבורו גרמה לי התרגשות בלתי רגילה ועד היום כשאני מדברת על כך אני עדיין מצטמררת… רגע הגילוי שחוויתי בסיפור זה, הוא מסוג הרגעים הבודדים בחייך שבהם אתה מגלה אוצר … ובאותו רגע אתה יודע בהרף של שנייה שזה הדבר שחיכית לו ועדיין מסרב להאמין שהוא מונח לפניך…

זה היה באחד מימי  אוגוסט הלוהט בשנת 1994. הגעתי אל הארכיון הציוני המרכזי בירושלים עם בני עודד, שהיה בחופשה מהטכניון ובא לסייע לי בחיפוש חומר לספר. את נושא המחקר שלי הודעתי מראש לרחל הארכיבאית והיא הבטיחה שתדריך אותי בתהליך החיפוש. חיפשתי  בקדחתנות חומר ויזואלי על תעשיית האופנה בא"י במלחמת העולם השנייה. זה היה נושא קשה לפיענוח וככל שניסיתי  לא הצלחתי למצוא חומר שישפוך אור על התקופה, נדמה היה כי גילוי תמונות מאותה תקופה הוא משימה כמעט חסרת סיכוי.

הגענו לארכיון. רחל הכינה עבורי  רשימת תיקים רלבנטים והתחלתי לעבור עליהם תיק אחרי תיק. מצאתי כמה פרטים מעניינים בבטאון ה"התעשייה" ועוד כמה כתבות בעיתונות המקומית- אבל אני הייתי זקוקה להוכחות ויזואליות:

איור מקורי של שמלה נשית של "פמינה"

איך נראו הדגמים שייצרה תעשיית האופנה בארץ? מי היו המפעלים שייצרו אופנה? איזה קווי ייצור היו קיימים? האם הדגמים היו מעודכנים?  בקיצור, החומר הויזואלי שהיה חסר לי  היה מהסוג שספר על אופנה לא יכול להתקיים בלעדיו וחומר זה לא היה בנמצא. השעות חלפו… התיקים נערמו על השולחן…הדפים התמלאו מלל כתוב…אבל תמונות לא מצאתי בשום מקום! יש רגעים במחקר שבהם אתה פשוט נואש…כל מה שעשוי להניב לך תוצאות מתגלה כלא מועיל, המאמצים הרבים שלך לא משתלמים והזמן נמתח ונמתח כמעט עד ייאוש.

זה השלב שבו פניתי לרחל והודעתי לה שלא מצאתי מה שחיפשתי ואני חוזרת הביתה. ואז אמרה לי רחל את המשפט שנשאר צרוב בזכרוני " תראי, יש במחסן שלנו כמה ארגזים לא ממויינים שאולי יש בהם חומר על אופנה…תוכלי לבדוק את תכולתם-  אם תרצי" … מה כבר היה לי להפסיד? בכל מקרה כבר סיימתי לאותו יום לעבור על התיקים הרלבנטים…אני מודה שלא תליתי הרבה תקוות בחומר לא ממויין ששוכב במחסן של הארכיון כבר שנים רבות… עודד העמיס על כתפיו את ארבעת הארגזים והניח אותם בזה אחר זה על השולחן. ניגשתי אל הארגז הראשון ופתחתי אותו…לא האמנתי למראה עיני: חבילות של נייר מצהיב עם ציורי אופנה בשלל דוגמאות וצבעים…פתחתי את הארגז השני, אחריו את השלישי והרביעי…

מערכות חוף של "מרים קטאין" כולל דוגמיות בדים

היו שם כל שמות הייצרנים, המעצבים, דוגמיות של בדים,  איורים מקוריים, לוחות מחירים, כפתורים, חגורות וקישוטי שמלות, בקיצור כל החומר שנשלח מארץ ישראל אל התערוכה בקושטא בשנת 1945. זה היה ממש כמו לגלות עורק זהב לאחר חפירות מתישות…מצאתי את האוצר שאף אחד לפני לא גילה במשך 50 שנה!!! הייתי בעננים…ידעתי שזהו רגע דרמטי…ידעתי שבאותו רגע חשפתי את סודות תעשיית האופנה העברית בארץ-ישראל במלחמת העולם השניה. זאת הייתה תעשייה משגשגת שרשמה את אחד השיאים המרשימים בתולדות האופנה בארץ.

איור של שמלה בסגנון התקופה של "האופנה"

רחל הרשתה לי לקחת את הארגזים, לצלם ולמיין ואחר כך להחזיר , וכך עשיתי… הפרק החשוב על שנות ה- 40 בתעשיית האופנה בא"י הושלם!!!

עברו שנים. בירושלים התקיימה תערוכה גדולה של אירגון המורים  לקידום מקצוע ההוראה בארץ והגעתי לשם. בין יתר המציגים בתערוכה הבחנתי בדוכן  הסברה של הארכיון הציוני המרכזי וניגשתי להתעניין איזה חומר חדש  יש להם בנושא האופנה בא"י. הדיילת בדוכן סיפרה לי בהתלהבות כי יש להם חומר חדש שהתגלה לא מזמן על מפעלי האופנה בארץ שהציגו בתערוכה הבינלאומית בקושטא בשנת 1945…"ספרי לי על זה" אמרתי  וחייכתי לעצמי חיוך קטן של סיפוק …

איור של שמלת קוקטייל של the bear