פעם, לא חשוב לפני כמה שנים, כשהייתי בגיל הנעורים, הלכתי עם אמי לקנות שמלה ב"משביר לצרכן" שהיה אז חנות כלבו נחשבת. המוכרת הקשישה והממושקפת שנראתה כאילו זה עתה הוצאה מהנפטלין, הסתכלה עלי במבט בוחן ופסקה: "את  צריכה גודל 42". באותה תקופה שקלתי 46 ק"ג, אבל המידה הכי קטנה שבנמצא הייתה 42… אז המוכרת משכה את עודפי הבד מצד שמאל, אמי משכה את עודפי הבד מצד ימין וכך עשו גם לכתפיים ולשרוולים ואז אמרה המוכרת בקול מתוק:"צריך להתאים לך את השמלה, כי את פשוט רזה מדי!!!"  כי אז , לא יאומן, אפשר היה להיות רזה מדי, כי עוד לא המציאו את הפסוק שאומר " את לא יכולה להיות עשירה מדי או רזה מדי" …

אני בשנות ה- 60 במשקל של 46 ק"ג

את אותה שמלה לא קניתי כמובן, אבל זה בהחלט זרז אצלי את הצורך ביצירה עצמית של בגדים שמתאימים למידותי  ואולי גם גרם בעקיפין לכך שהחלטתי ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות ברוטרדם את המקצוע עיצוב-אופנה …

נזכרתי בסיפור הזה כשרציתי לכתוב על השתנות מודל היופי הנשי. כי כיום אני כבר באמת בגודל 42 אבל לפעמים אני לא מוצאת ב-ZARA  למשל, בגדים בגודל שלי כי  שם אני  נחשבת ל-XL. הסיפור הזה אולי ממחיש איך השתנה  מודל היופי הנשי לאורך השנים. ואני לא מדברת על המאה ה- 17      ועל הנשים הדשנות בציורים של  פטר פול רובנס וגם לא  על בת-שבע השמנמנה של רמברנדט מאותה תקופה

בת-שבע של רמברנדט (1654 )

אלא דווקא על המאה ה- 20 שלא מזמן נפרדנו ממנה וכבר נראים מושגי היופי שלה רחוקים מרחק רב מאלה שלנו…

הגוף הנשי בעשור הראשון של המאה ה- 20 : חזה וירכיים שופעים ומתניים דקיקות

אישה בתחילת המאה ה- 20 נראתה שונה מאוד מאישה בת זמננו: היופי התקופתי המועדף היה חזה גדול, ירכיים דשנות ומתניים דקיקות שהושגו באמצעות מחוכים קשיחים שהידקו את המתניים במידה כזאת שלא איפשרו נשימה סדירה   והאישה שהייתה מתעלפת לעתים קרובות בגלל הנשימה השטחית נחשבה לתלותית ובלתי עצמאית. מודל יופי זה התקיים עד סוף מלחמת העולם הראשונה עד שהנשים שמילאו במלחמה תפקידים "גבריים" הבינו כי הן ראויות לאופנה אחרת שהולמת את תפקידיהן החדשים.  באופנה של שנות ה- 20 נראתה האישה כנער וזאת בשל הרצון להוכיח כי היא שווה לגבר בכל.

הנשים הרזות של שנות ה- 20 של המאה שעברה

איך הצליחו הנשים לשנות את המראה שלהן באופן קיצוני בתוך עשור? דיאטה, ספורט וכמובן מחוכים. המחוך, ידידה הטוב ביותר של האישה (???) הצליח להשטיח את החזה, לצמצם את הירכיים ואפילו להרחיב את המתניים בדיוק לפי האופנה החדשה.

קפיצה קלה בזמן מביאה אותנו לשנות ה- 50. מה כבר אפשר לחדש כשמדברים על מרילין מונרו? פצצת מין, סקסית בטרוף, האישה שהצליחה לפתות אפילו את ג'ון קנדי, אשר למזלו חי בתקופה שבה אפשר היה לשמור כמה סודות מפני הציבור, שלא כמו בתקופתו של קלינטון שכל העולם ידע לפרטי פרטים את סיפור עלילותיו עם מוניקה לוינסקי והסיגר..

מרילין מונרו סמל הסקס הנצחי היום היתה מוגדרת כשמנה.

התקופה שהתחילה את עידן הרזון החולני הייתה שנות ה- 60  . מעניין לציין כי דווקא בתקופות שבהן האישה השיגה הישגים משמעותיים במאבק לשיויון זכויות – היה מודל היופי הנשי המועדף עליה שדוף במיוחד. כך עברה האופנה לדוגמניות אנורקטיות שטוויגי הייתה המייצגת הנאמנה שלהן. מראה האנדרוגנוס התקבע באופנה  ושיער קצוץ וחזה שטוח היו סימני הנשיות החדשים.

טוויגי: רזה מדי זה היפה החדש

וכיום, כשלפעמים קמה צעקה על כך שהדוגמניות רזות מדי וונעשים ניסיונות הרואיים להציג דוגמניות יותר מלאות מוחים המעצבים הנאורים על כך שהורסים להם את הדגמים  והדוגמניות האנורקטיות חוזרות אל המסלול.

האם זה באמת נראה לכם יפה???

ולסיום, כשמישהי חושבת שהיא שמנה מדי – אני ממליצה לה מכל הלב להתבונן בתמונה של מרילין מונרו ולא בזאת של טוויגי. ואני רוצה כאן להזכיר את ההגדרה המעודכנת לנושא האושר האומרת "מאושר הוא זה שמשווה את עצמו למי שמצבו פחות טוב משלו- ומתעודד, ואומלל משווה את עצמו למי שמצבו יותר טוב משלו-  וסובל",  וזה אמור גם לגבי המשקל ולא רק לגבי הכסף…