האופנה על פי ציורי הקיר במתחם הרכבת ביפו

במתחם הרכבת ביפו נחשפו לאחרונה ציורי קיר מעניינים המשקפים את האופנה בשנות מלחמת העולם השנייה. הציורים נחשפו על ידי שי פרקש, מתעד ומשמר ציורי קיר ויו"ר ועדת ציורי הקיר של איקומוס, ישראל, שהוא בעצם המציל הלאומי של ציורי הקיר בארץ. בהתמדה ובשקדנות לא פחותה מזו של שרלוק הולמס מתחקה פרקש אחרי ציורי הקיר בבתים ישנים, שכוסו עם הזמן בשכבות של סיד, טיח או שצוירו עליהם ציורי קיר אחרים, ובסיוע חברי הצוות שלו – מחזיר אותם לחיים.

כך נראה הקיר בשלבי החשיפה

ציורי הקיר בתחנת הרכבת (מתחם וילנד), הם דוגמא נהדרת לעבודת נמלים שכזאת שהניבה תוצאה מרהיבה ומאפשרת לנו לראות איך התלבשו הנערות המקומיות כשיצאו לבלות במועדון של הצבא הבריטי.

רוקדים על קיר המועדון: צ'רלסטון או פוקסטרוט?

האמן שצייר את ציורי הקיר ההומוריסטיים, גרד רוטשילד, היה עלום עד לפני שבוע עד שפרקש הצליח לאתר את אלמנתנו, רות,  והיא ספרה לו על בעלה, שלמד במחזור הראשון של "בצלאל" והיה (בין יתר עיסוקיו) גם צייר נודד בין מחנות הצבא הבריטי בבסיסיו השונים באזור הים התיכון.

קידה קלה והזמנה לרקוד: מי הנערה שתיבחר?

ציורי הקיר שצייר רוטשילד היו מבוססים על דוגמאות לבוש שנלקחו ממגזינים של התקופה.

מאחר שהבלוג שלי  עוסק באופנה ולא בשימור אתרים, אני רוצה להתייחס לאופנת התקופה כפי שהיא משתקפת בציורים שצוירו על קירות המועדון: הנערות לובשות שמלות בסיסיות, צמודות לגוף, בעלות מחשוף שנרכס בדרך כלל עם שורת כפתורים אחת מלפנים, זוהי דוגמא מובהקת לאופנת המלחמה (אופנת ה"utility" או בשמה העברי "תועלת") שהגבילה את כמות הבד המותרת לשימוש בכל פריט לבוש.

אופנת "תועלת" ייוצרה בא"י בתקופת מלחמת העולם השניה. השמלות בגיזרה בסיסית, בד"כ עם שורת כפתורים מלפנים

מסיבה זו נראות השמלות  דומות בגזרתן זו לזו.  התסרוקת היא בסגנון אופנת המלחמה: שיער באורך בינוני מגולגל ל"פוני" מעל המצח (בסגנון סוזי מנקס, כתבת ה"הראלד טריביון") וגולש על העורף או מהודק ברשת דקיקה. הנעליים הן נעלי עקב בגבהים שונים והגברים לובשים מכנסי פסים בגזרה ישרה עם מקטורן ועניבה, כאשר בלהט הריקוד הם משתחררים מן המקטורן ומן העניבה.

מראה כללי של הקיר לאחר השיחזור

הריקודים נראים מאוד סוערים וכנראה שאלה הם ריקודי "פוקסטרוט" או "צ'רלסטון". מה שמוביל אותנו למסקנה שהחיים של החיילים הבריטים בארץ ישראל לא היו כל כך קשים והיה להם מספיק זמן גם לבלות. היישוב היהודי לא ראה בעין יפה בנות יהודיות שיצאו עם חיילים בריטיים, אבל בכל זאת נרקמו כאן כמה רומנים סוערים שהסתיימו בהחלפת טבעות.

כך נראה הקיר בשלבי החשיפה המוקדמים

ולמי שמתעניין עוד בנושא אני ממליצה לבקר בתערוכת " אישה עבריה אל הדגל" (אוצרת: בתיה דונר)

מודעה המעודדת הצטרפות נשים בארץ לצבא הבריטי

המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב ומספרת את סיפוריהן של המתגייסות לחילות העזר של הצבא הבריטי ומאפשרת מבט אל האופנה של אותה תקופה.

גם בספרי "חליפות העתים" תוכלו למצוא חומר רב על האופנה בארץ בתקופת מלחמת העולם השניה.

ולסיום, ממש כמו בפייסבוק, דברים שכותבים (או מציירים) על הקיר היום והם משקפים את הרגע, הופכים עם הזמן לפרק מעניין בהיסטוריה האנושית.