שלושה חודשים מלאו לבלוג שלי והוא גדל בלי עין רעה… בחודש פברואר נצפו 1700 כניסות והגרף של הכניסות לבלוג מטפס בינתיים כלפי מעלה. אני מניחה שמתישהו זה ירד, כי כל מה שעולה חייב לרדת-לא?  (כמו הבורסה למשל) אבל אני בסדר עם זה ואקח את זה בסבבה כשזה יבוא. ובינתיים בשבוע שעבר נבחר הבלוג שלי במקום ראשון בין הבלוגים שהראו את הצמיחה הכי מהירה בוורדפרס. לא האמנתי למראה עיני…קראתי שוב ושוב בכדי להאמין. אני? הבלוג שלי??? והרי אני עדיין מרגישה כמו תינוק שלומד ללכת…בטח נפלה טעות… קראתי לדני שיאשר… ועכשיו, יש לי עדים! אמנם רק עד אחד אבל שווה מיליון…

אני עדיין בהתמכרות קשה של כניסות לבלוג (חבל שבוורדפרס" לא סופרים את זה) , אבל מתגלים אצלי ניצנים ראשונים של גמילה… בשבוע שעבר, לא להאמין,  אפילו ראיתי סרט. "פרשס" הוא סרט חובה לכל מי שחושב שהחיים שלו לא מספיק טובים!!! זה נותן פרופורציה על דברים שאנחנו, או אני לפחות, לוקחים כמובן מאליו…ולא להאמין, אפילו הצלחתי לקרוא את מוסף יום ששי של הארץ וזה אחרי תקופה ארוכה של חסך. רק בספר שאני קוראת ("מאוחר מדי") אני לא מתקדמת וזה לא בגלל שהוא משעמם אלא בגלל קצב הקריאה שלי שמאפשר לי לקרוא שני עמודים ביומיים ובכל קריאה חוזרת אני צריכה להיזכר על מה זה בכלל היה. הנוהג אצלי, הוא שאם אני לא מסיימת את הספר בשבוע- אז אין סיכוי שאסיים אותו אי פעם. אני קוראת כפייתית. כמו שאני בלוגרית כפייתית או יוצרת כפייתית. שריטה עמוקה באישיות שלי שכנראה כבר לא תחלוף…מה שכן, אני עכשיו  מרגישה יותר נינוחה בתחזוקת הבלוג, כותבת רק מה שיש לי באמת להגיד. אם אין לי מה להגיד- אני לא אומרת. בלי פוזות ובלי אילוצים. אני צריכה עוד ל"טפל" בגרפיקה של הבלוג שלי שהיא  בהחלט לא מי יודע מה… כן. אני מודעת לכך…גם התור של זה יגיע כשיגיע . כנראה שאני יותר בן אדם של מילים מאשר של תמונות, אפילו שאני יודעת שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים…מבחינתי הבלוג שלי עדיין בהרצה , כמו שפעם היה צריך לעשות הרצה של כמה אלפי ק"מ למכונית חדשה, עד שתגיע למיצוי יכולותיה.  עכשיו למשל, אני בודקת את השפעת ניסוח הכותרות של הפוסטים על מספר הכניסות לבלוג ומגלה, לא ממש להפתעתי. שיש לזה משקל רב. לכן, לפעמים אני משנה כותרת לפוסט ישן כשנדמה לי שמצאתי הגדרה יותר קולעת. אני לא יודעת אם זה מקובל, אבל אני בכל זאת מחליפה מתוך צורך לא ברור. אני מתייחסת לבלוג שלי קצת כמו למעבדת רעיונות ואוהבת לחשוב שהחומר שאני מכניסה אליו יצטבר פעם למסמך אותנטי…