התערוכה "בגדי ראשונים 1882- 1928" מבוססת על מחקר מקיף  שערכתי במשך חמש שנים על הלבוש בישראל בין השנים 1882 עד 1982 בעבור ספרי "חליפות העתים- מאה שנות אופנה בארץ ישראל" (ידיעות אחרונות, 1996 ).

בעקבות הספר הציע לי איציק ברנר ז"ל, אז מנהל ואוצר ראשי של המוזיאון בראשון-לציון, לאצור תערוכה המציגה את בגדי המתיישבים הראשונים בראשון-לציון בעשורים הראשונים למושבה.  קונספט האוצרות היה מבוסס על הצגת סצנות מחיי המתיישבים, כאשר בכל סצנה מוצגים הבגדים שנלבשו בתקופה מסוימת באירועים שונים במושבה.

כשהתחלתי באיסוף החומר התברר לי כי רוב הבגדים המקוריים של המתיישבים הראשונים במושבה נכחדו עם השנים והמעט ששרד אינו מספיק להקמת תערוכה.

עובדה זו הביאה אותי למסקנה כי עלי למצוא בגדים קיימים, מהתקופה 1882- 1928 , הדומים ככל האפשר לבגדים המקוריים שהוצגו בתמונות ששימשו לבניית הסצנות השונות.

מסקנה זו הייתה מבוססת על העובדות הבאות:

 א. המתיישבים הראשונים במושבה ראשון-לציון הביאו איתם את בגדיהם מהארצות שמהם הגיעו (בעיקר מרכז ומזרח אירופה).

 ב. בין השנים 1882- 1928 לבשו המתיישבים הראשונים בגדים שהושפעו מאופנת פריס באותה תקופה. כמקור אינפורמציה לאופנה  שימשו מגזינים צרפתיים שהביאו איתם לארץ פקידי הברון רוטשילד.

 ג. בשנים אלה לא הייתה קיימת בארץ תעשיית טקסטיל או אופנה וכל הבגדים שנלבשו היו מיובאים, או שנתפרו מבדים מיובאים על ידי תופרות מקומיות.

 לאור עובדות אלה הגעתי למסקנה שיש להשיג בעבור התערוכה בגדי וינטאג' מהשנים 1882-1928 התואמים את התמונות של המתיישבים בראשון-לציון, אשר כאמור, שימשו לבניית הסצנות השונות בתערוכה.

ואז התחיל המסע המופלא שלי באתרי הוינטאג' השונים באינטרנט. יש לקחת בחשבון שבאותה תקופה, 1998 , היה עדיין השימוש באינטרנט למטרת איסוף פריטים בראשיתו, המודם שהיה לי היה איטי ביותר ושילמתי עבור צריכת אינטרנט לפי שעות… מה שגרם לחשבון  האינטרנט שלי לטפס לסכומים של ארבע ספרות…כך התוודעתי לדונה, לג'ואן ולעוד אספנים וסוחרים (כולן, דרך אגב,  היו נשים)  אשר עשו מאמצים גדולים למצוא בעבורי את הבגדים התואמים לתמונות המתיישבים ששלחתי אליהם במייל.  דפוס העבודה התאפיין בשליחת תמונת הסצנה הרצויה לכל הספקים הפוטנציאלים, קבלת זכות לצפייה ראשונה בכל הרכישות האחרונות שלהן, סימון הפריטים המתאימים לתערוכה ושמירתם עבור המוזיאון, על תנאי, עד האישור הסופי. כך גיליתי את הפוטנציאל האדיר של האינטרנט ככלי יעיל, נוח ומהיר לאיסוף בגדי וינטאג' מכל העולם בזמן קצר יחסית.

בעיה שהתגלתה במהלך חיפוש הבגדים לתערוכה נגעה לגודל הבגדים המוצעים באתרי הוינטאג' השונים. רוב הבגדים המוצעים היו קטנים מאוד ולא התאימו לבובות התצוגה שניתן להשיג בארץ והתקציב שעמד לרשות המוזיאון לא אפשר לנו בניית בובות בגודל ספציפי. לכן, תהליך בחירת הבגדים הנכונים כלל רק חיפוש בגדלים מסוימים, מה שצמצם כמובן את המבחר הקיים. תהליך זה ארך מספר חודשים כאשר במהלכם ביליתי שעות רבות מול מסך המחשב, מנסה להתבונן בפרטי הפרטים של הבגדים המוצעים ובודקת את מידת התאמתם לתערוכה.

איך נבחרו פריטי הוינטאג' מהאינטרנט לתערוכה על פי התאמתם לתמונה

לאחר שנבחרו מרבית הבגדים לתערוכה הגיע הרגע לתת פקודת קנייה. מובן שרגע זה היה מלווה גם בספקות: האם אכן הבגדים הוירטואליים יתאימו לתערוכה והאם בעלי האתרים שאיתם ניהלתי משא ומתן יעמדו בציפיות ויספקו בגדים במצב טוב כפי שהתחייבו.

ואז הגיע היום הגדול: הקופסאות הגדולות עם הממצאים הגיעו למוזיאון וכל הצוות נערך ל"טקס הפתיחה".

הקופסאות מגיעות והמשלוח מתגלה: האם יעמוד בציפיות?

 רגעים ארוכים של ציפיה דרוכה ואז מופיעה השמלה הראשונה… אחריה חליפת גבר.. אחריה חליפת מלח של ילד ועוד מוצגים בזה אחר זה והכול נראה במציאות  כמו בתמונות הוירטואליות על מסך המחשב. הבגדים הגיעו נקיים, שמורים וארוזים בנייר משי לבן. לכל בגד היה מצורף מפרט מדויק על תקופתו, מקורו, גדלו  וכל פרט קטן הנחוץ לצורך המיון המוזיאלי. חלום התערוכה התממש. תערוכת "בגדי ראשונים" יצאה לדרך.

מי שליווה את התהליך לכל אורכו ותמך בי ללא סייג היה איציק ברנר ז"ל. התערוכה " בגדי ראשונים" בודאי לא הייתה מתממשת ללא מעורבותו הטוטלית בכל שלב ובכל מצב. רשימה זו, מוקדשת לזכרו ולפועלו.